ע ש ר ה מ כ ו ת

ע ש ר ה מ כ ו ת

עבודת הכנה לעשר המכות

העבודה תתבסס על הטבלאות המובאות לפניך. קודם שנפנה לעבודה קרא מפרק ז' פסי י"ד ועד לסוף פרק י'א. כמו כן עבור על הטבלאות. ראה את החלוקה שנעשתה בכל מכה ומכה ונסה למצוא התפתחות מסוימת שחלה מהמכה הראשונה ועד למכה האחרונה.

‎1. התראה

‎1. עבור על סעיף ‎1 בטבלאות ונסה למצוא סדר מסוים בהתראה שבו מתרה הקב"ה את פרעה.

רשב"ם לפס' כ"ו בפרק ז' אומר: "ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה" - שתי פעמים היה משה מתרה את פרעה בשני מכות, ובשלישי לא היה מתרה.

וכן כל הסדר בדם ובצפרדע - התרה. בכנים - לא התרה, בערוב ובדבר התרה. בשחין - לא התרה, בברד ובארבה - התרה. בחשך - לא התרה".

‎2. עיין בספורנו לפס' י"ב בפרק ח' וכתוב מה הוא מוסיף על דברי הרשב"ם בענין הסדר הפנימי הקיים במכות.

הרמב'ן (פרק ח' פס' ט"ו) נותן טעם לסדר זה והרי דבריו: ... כי אין הקב"ה מתרה בפרעה רק במכות אשר בהן מיתה לאדם וכתיב בצפרדע (תהילים ע"ח) וצפרדע ותשחיתם" שהוא רומז למיתה או להשחתה שהזכירו רבותינו שהיו מסרסים אותם. וכן הארבה ימיתם ברעב כי אכל יתר הפלטה הנשארת להם מן הברד, והכל רחמים מאתו (הקב"ה) באדם כעניין שנאמר (יחזקאל ל"ג) "ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנו ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות"

ולכן לא התרה בו בכנים ולא בשחין ובחשך רק בדבר בעבור שהיא מיתה וראוי שתחול גם באדם כאשר אמר לו אח"כ "ואולם בעבור זאת העמדתיך" ולכן הודיעו הענין איך יהיה".

‎3. מה הטעם שנותן הרמב"ן לענין הסדר בהתראה?

‎4. נסה למצוא טעם אחר מטעמו של הרמב"ן.

‎2. - הוצאה לפועל

‎1. רשום לפניך לפי סעיף ‎2 מהן המכות שבוצעו ע"י אהרן?

אלו בוצעו ע"י ה'? ואלו בוצעו ע"י משה?

אכן אומר מדרש הגדול (ט' - כ"ב) .. שלש מכות על ידי משה וכולן למעלה, - ברד, ארבה וחושך. ושלש ע"י אהרן וכולן בארץ - דם, צפרדע, וכינים ושלש ע"י הגבורה - ערב, דבר ומכת בכורות. ואחת ע"י כולן - שחין.

על השאלה מדוע דם, צפרדע וכינים בוצעו ע"י אהרן מתייחס המדרש ואומר: "אמר ר' תנחום, אמר לו הקב"ה למשה, המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור ועפר שהגין עליך בשעה שהרגת את המצרי אינו דין שילקו על ידיך" (עיין גם רש"י לפס' י"ט בפרק ז' ופס' ל"ב בפרק ח')

‎2. מה הטעם שנותן המדרש לכך שאהרן הוא זה אשר הוציא לפועל את שלשת המכות הראשונות ומה המוסר אשר עלינו ללמוד מכך? :

- עיין

‎3. ראב"ע לפס' י"ב בפרק ח' וכחוב מהו טעמו באותו ענין?

‎4. - באיזה חלק מהבריאה

‎1. עבור על סעיף ‎4 בטבלאות ורשום לפניך באיזה חלק מהבריאה פגעה כל מכה ומכה.

ראב"ע מביא את דעתו של ר' יהודה הלוי בפס' א' לפרק ט'. "אמר ר' יהודה הלוי, שתיים מן המכות היו במים, האחת שהתאדמו ומתה הדגה והשנית שעלו הצפרדעים מהם. ובארץ שתיים. אחת מהכינים, והשנית מהערוב. והן חיות מעורבות, וכתיב ... ותוצא הארץ נפש חיה". ושתיים באויר כי הדבר איננו רק (אלא) חם או קור משונה מן המנהג. וברגע אחד ממים אין להם מספר.

בעבור כי רוח כל החיים, שהיא בלב תלויה באויר. והשנית מכת שחין. כי הכתוב יקרא הרקיע אשר על ראשם שמים. והמכה השביעית מעורבת מגלגל הסערה ומגלגל האש. וכן כתוב "ואש מתלקחת בתוך הברד". והשמינית מכת הארבה שבאה מרחוק ע"י הרוח. והתשיעית היתה מכה נפלאה שנעדר אור שני המאורות והכוכבים בארץ מצרים. והעשירית רדת המשחית מגלגלי הכבוד להרוג הבכורים".

‎2. מה ניתן ללמוד - מתשובתך לשאלה ‎1 ומדברי ר' יהודה הלוי - על כוונתו של הקב"ה בעשרת המכות שהכה דווקא חלקי בריאה אלה ובסדר שכזה?

‎5. - תכלית המכה

‎1. עיין פרק ה' פס' ב' ועבור בטבלאות בסעיף ‎5 - תכלית המכה. האם אתה רואה קשר בין המטרה שהקב"ה רוצה להשיג במכות לבין הצהרתו של פרעה שם בפס' ב'.

מדרש הגדול - לפס' י"ד בפרק ט' אומר: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ"

לפי שהיו אומרים עזב ה' את הארץ ואינה אלא בניהוג הגלגלים והכוכבים והיא עומדת על טבעה. שינה עליהן הקב"ה סדרו של עולם ועירב אש בברד וברד באש. כדי שידעו שהוא אדון ושליט על הכל".

הרמב"ן בפרק י' פס' א' אומר-באותו ענין - "אמר לו (הקב"ה) למשה הטעם כי עשיתי כן-למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי... ועוד כדי שתספר אחה וכל ישראל לדורות הבאים כח מעשי.

ותדעו כי אני ה' , וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ".

‎2. מה מטרת המכות לפי מדרש הגדול והרמב"ן וכלפי מי הם מכוונים?

‎6 - חרטומים

‎1. רשום לפניך באלו מכות מופיעים החרטומים? (סעיף ‎6)

‎2. מה רצה פרעה להוכיח למשה ואהרן בזה שהביא את החרטומים?

‎3. מהו הפס' המעיד על כשלונם הסופי של החרטומים?

‎4. תן דעתך - מדוע מציין הכתוב שגם החרטומים לקו במכת השחין והרי לקו הם מן הסתם גם בכל המכות האחרות.

(עוד בנושא החרטומים נעסוק במכות עצמן).

‎7. - ויתורי פרעה

מצא התפתחות מסוימת בויתוריו של פרעה לדרישת משה הבאה בהדרגה ממכה למכה. כתוב לפניך את הויתור שנעשה בכל פעם.

‎8. - תגובתו הסופית של פרעה

בפרק ד' פס' ג' נאמר: "ואני אקשה את לב פרעה..," אומר המדרש על הפס' "כי אני הכבדתי את לבו" אמר ר' יוחנן: מכאן פתחון פה למינים לומר לא הייתה ממנו (הקב"ה) שיעשה (פרעה) תשובה.

אמר לו ריש לקיש: " סתם פיהם של מינים אלא (משלי ג') "אם ללצים הוא יליץ" . שהקב"ה מתרה בו באדם פעם ראשונה, שניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל לבו מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. אף כך פרעה הרשע, כיון ששיגר הקב"ה חמש פעמים ולא השגיח על דבריו. אמר לו הקב"ה: אתה הקשית עורפך והכבדת את ליבך. הריני מוסף לך טומאה על טומאתך".

שאלות

‎1. הסבר קושייתו של ר' יוחנן?

‎2. כיצד מיישב קושיא זו ריש לקיש?

‎3. הוכח על סמך - סעיף ‎8 - בטבלאות את מה שאומר ריש לקיש ששיגר הקב"ה אל פרעה חמש פעמים ולא השגיח ורק לאחר מכן הכביד את לבו?.

ד ם

‎1.	האם יש התראה	יש - ונצבת לקראתו על שפת היאור ואמרת אליו..."
‎2.	הוצאה לפועל ע"י	ע"י אהרן "וירם המטה ויך את המים"
‎3.	תאור המכה	"ויהפכו כל המים אשר ביאור והדגה אשר ביאור מתה ןיבאש היאור ... בכל ארץ מצרים"
‎4.	באיזה חלק מחלקי הבריאה	שליטה של ה' על המים - דגים
‎5.	תכלית המכה	"בזאת תדעו כי אני ה'"
‎6.	תגובת החרטומים	"ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם"
‎7.	תגובת פרעה וויתוריו לפני סילוק המכה	"וייפן פרעה ויבוא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת"
‎8	תגובתו בסופית של פרעה	"ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה'".

עבודה

פס' ט"ו לפרק ז' - "לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה..." מדרש רבה - "לא היה יוצא אלא המימה, לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו, לפיכך היה יוצא בבוקר, בשעה שהוא נצרך - תפוס אותו"

רש"י - "הנה יוצא המימה - לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומסכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו".

רשב"ם - "הנה יוצא המימה - כאחד השרים לטייל ולרכוב אנה ואנה"

שאלות

‎1. רש"י ורשב"ם - מי לפי הפשט ומי לפי הדרש? נמק!

‎2. מדוע נקט רש"י בדרך המדרש ולא כמו הרשב"ם?

פס' י"ז - "הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור והפכו לדם" למה התחילו המכות ביאור?

מדרש רבה - למה לקו המים תחילה בדם? מפני שפרעה והמצרים עובדים ליאור.

אמר הקב"ה: אכה אלוהיו תחילה ואח"כ עמו.

לקח טוב - לפי ששפכו דמם של ישראל כמים, נהפכו...לדם יאוריהם ונוזליהם בל ישתיון".

רש"י - "לפי שאין גשמים יורדים במצרים ונילוס עולה ומשקה את הארץ,

ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה יראתם ואחר כך הלקה אותם.

‎4. מה ההבדל בין דעת "מדרש רבה" לדעת "מדרש לקח טוב"?

‎5. מה מוסיף רש"י בדעת "שמות רבה"? ומה לדעתך הטעם להוספה זו?

פס' כ"ב - "ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם..."

עיין ראב"ע לפס' כ"ב מ-"ויש לשאול" עד סוף פירושו לפס' זה, וענה: ‎1. מהי שאלת הראב"ע וכיצד מיישבה?

‎2. בשני דברים עיקריים שונה מעשה אהרן ממעשה החרטומים. מהם שני דברים אלו?

על תכליתה של מכת הדם עומד קסוטו בפירושו לספר שמות.

"היאור הנותן לארץ מצרים את פוריותה, נחשב בעיני מצרים כמין אלוהות, ואף על פי כן, אומר משה לפרעה - תראה כי במצוות אלוה שהוא אל באמת ושולט על הכל, אכה את היצור האלוהי הזה ואחרי ההכאה ישתנה אופיו לרעה, ומימיו יחדלו להיות מקור ברכה למצרים כרגיל".

צ פ ר ד ע

השלם:

‎1. האם יש התראה

‎2. הוצאה לפועל ע"י

‎3. תאור המכה

‎4. באיזה חלק מחלקי הבריאה

‎5. תכלית המכה

‎6. תגובת החרטומים

‎7. תגובת פרעה וויתוריו
לפני סילוק המכה

‎8. תגובתו בסופית של פרעה

אופי המכה

ראב"ע (פרק ז' פס' כ"ז) אומר "והמפרשים נחלקו במילת צפרדעים. ורבים אמרו שהוא מין דג נמצא במצרים ויקרא בלשון ערב אל תמסח ויוצא מן הנהר וחוט ף בני אדם. ואחרים אומרים - כי הם הנמצאים ברובי הנהרות שמשמיעים קול, והוא הנכון בעיני, והוא הידוע".

‎1. עיין בפסוקים העוסקים במכת צפרדע וכתוב מה הביא את הראב"ע לפרש כמו הפירוש השני ולא כראשון?

תכלית המכה

קסוטו: "המצרים היו מיחסים לצפרדעים השורצות במים לאין מספר, מעין כוח אלוהי, וראו בהן סמל הפוריות ... ספור התורה מתכוון ללמד שרק אלוהי ישראל שולט בעולם, והוא לבדו נותן כוח פוריות לנבראים, כפי רצונו.

וצפרדעים הללו, הנראות בעיני המצרים כסמל הפוריות תוכלנה להיהפך, אס הוא רצה בכך. ודווקא מחמת פוריותם הנפרזת - מסימן ברכה לסימן קללה.

‎2. מדוע בחר הקב"ה - לפי קסוטו - להכות את המצרים בצפרדעים?.

פרק ח' פס' ה' ‎4 "ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך"? על כך אומרת התורה ענה פרעה "ויאמר למחר". עולה השאלה מדוע לא ביקש פרעה שתסור המכה מיד, שהרי מנהג כל אדם לבקש שתסור רעתו מיד?

‎3. - עיין ראב"ע או רמב"ן לפס' זה וכחוב מהי תשובחו של ר' שמואל בן חפני לשאלה זו?.

כינים

רשב"ם - (פס' י"ב) "והיה לכינים בכל ארץ מצרים" - מיני כינה ופרעושים.

קסוטו - מהם הכינים? לא ברור בדיוק. בוודאי הם חרקים אבל כנראה לא אלו שאנו קוראים היום בשם זה. מכיוון שהם יוצאים מעפר הארץ והעפר מביא אותם על האדם ועל הבהמה. נראה שהם מעופפים, בעלי כנפיים, אולי הכוונה לאיזה מין של זבובים או יתושים, אף הם מכת מדינה במצרים.

פס' ט"ו - "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוקים היא" נשאלת השאלה האם הודו כאן החרטומים בה' - אלוקי ישראל או לא?.

המדרש אומר - כיון שראו החרטומים שלא יוכלו להוציא הכינים, מיד הכירו שהיו המעשים - מעשה אלוקים ולא מעשה שדים, לכך עמדו והודו ואמרו אצבע אלוקים היא. ואין אצבע אלא גבורה שנאמר: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" (תהילים ח' ).

רש"י - "אצבע אלוקים היא - מכה זו אינה ע"י כשפים מאת המקום היא".

רשב"ם - מכת מדינה - ולא על ידיהם של אלו היה זו, שאילו באו על ידי מכשפות אף אנו היינו עושים כן".

ראב"ע - "בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן. אמרו לפרעה לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלוקים היא כפי מערכת הכוכבים

על מזל ארץ מצרים... ואשר יחזק זה הפירוש שאמרו אצבע אלוקים ולא אמרו אצבע ה' שהוא אלוקי ישראל... ועוד כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה. וככה מכת הצפרדעים. ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכינים"

‎1. לפי איזה מהפרשנים שלפניך הודו החרטומים באלוקי ישראל ולפי איזה מהם לא הודו החרטומים?

‎2. ראב"ע מביא ‎2 סיבות המחזקות את פירושו. מהן?

‎3. איזה מהפירושים נראה לך ביותר?

באותו ענין אומר קסוטו- "ויאמרו החרטומים אצבע אלוקים היא"-. מודים הם שיש כאן כוח למעלה מכוחותם ושאין משה ואהרן פועלים בכוח עצמם וכו'... אבל הודאתם אינה אלא הודאה במקצת אינם אומרים אצבע ה' אלא רק אצבע אלוקים אינם מודים עדיין באלוהותו של ה' אלא רק מכירים שיש כאן סתם כוח אלוקי.

‎4. כמו מי מהפרשנים שראינו למעלה נוטה דעתו של קסוטו?.

ערוב

רש"י - פס' י"ז - "את הערוב". כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביה והיו משחיתים בהם"

רשב"ם - "הערוב - אומר אני כי מיני זאבים הם שקוראים ערוב ע"ש שדרכם לטרוף בלילות. כדכתיב (ירמיהו ה') "זאב ערבות ישדדם" וכו'.

ראב"ע - "ערוב - חיות רעות מעורבות כמו אריות זאבים ודובים ונמרים"

‎1. במה שונה פירושו של הרשב"ם מרש"י וראב"ע?. (שים לב לצד הלשוני של המילה "ערוב")

"ושמתי פדות" לשון הבדלה (רשב"ם) .

פס' י"ח - "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב... ושמתי פדות בין עמי ובין עמך..."

ממכה זאת ואילך מדגיש הכתוב את ההבדלה שיש בין עם ישראל למצרים אך בשלוש המכות הראשונות אין הבדלה זאת קימת. נשאלת השאלה האם גם ישראל לקו בשלשת המכות הראשונות או לא? הרי לפניך שתי דעות של פרשנים בענין זה.

ראב"ע - (פרק ז' פס' כ"ד) "ולפי דעתי כי מכת הדם והצפרדעים והכינים הייתה כוללה המצרים והעבריים. כי אחר הכתוב נרדוף ואלה השלש מעט הזיקו. רק מכת הערוב שהייתה קשה, השם הפריש בין-המצרים ובין ישראל וככה מכת הדבר והברד בעבור מקניהם ולא כן כשחין ולא בארבה כי הם יוצאים ממצרים".

רמב"ן - (פרק ח' פס' י"ח) - "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן" - בעבור היות המכות הראשונות עומדות איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גושן. אבל זו מכה משולחת וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות ומהררי נמרים וישחיתו כל ארץ מצרים, ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גושן אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה. לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גושן שתנצל כולה בעבור שעמי עומד עליה כי רובה של ישראל היא".

שאלות

‎1. מה כוונתו של הראב"ע במילים "אחר הכתוב נרדוף"?

‎2. מהי דעתו של הרמב"ן בענין שלשת המכות הראשונות ובמה הוא מנמק את העובדה שאין הבדלה בשלשת המכות האלה?

‎3. עבור שוב על מכות דם צפרדע וכינים בכתוב, וכתוב מהי דעתך האם כראב"ע או כרמב"ן.

פס' י"ח - "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" - אף על פי ששכינתי בשמים גזרתי מתקיימת בתחתונים" (רש"י).

דבר

קסוטו - "דבר כבד מאוד" - מגפה נוראה שתמית הבהמות.

ריה"ל - "הדבר איננו רק חום או קור משונה מן המנהג. וברגע אחד מתים אין להם מספר, בעבור כי רוח כל החיים שהיא בלב, תלויה באויר".

והפלה - והבדיל (רש"י)

"והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל בני ישראל דבר" אומר מדרש הגדול - כמה פלאות עשה ה' במכת הדבר. שנאמר: ולא ימות מכל לבני ישראל דבר" אחד, לא נאמר אלא דבר שלא הוזק להם-לישראל דבר מנכסיהם. ועוד אומר המדרש - "מגיד הכתוב שלא ניזוקו בה ישראל כל עיקר. וכן בכולן".

מ ח ר

כמה וכמה מכות נקבעו-למחר או שזמן הסרתן נקבע-למחר. וכל מכה - סיבתה שלה. גם מכת הדבר נקבעה למחר שנאמר: "וישם ה' מועד למחר, מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ. מדרש הגדול - "בוא וראה שלא כמידת בשר ודם מידת הקב"ה. בשר ודם מבקש להביא פורענות על חברו הוא רוצה שלא ידע בה כדי שתבוא עליו פתאום, אבל הקב"ה מתרה ומזהיר וקובע זמן. לפי שהכל שלו, והכל בידיו. והוא רוצה לצדק לכול".

מה ההבדל בין מידת בשר ודם למידת הקב"ה ומה עלינו ללמוד מכך?.

שח י ן

רמב"ן - "והיה לאבק על כל ארץ מצרים" - על דעת רבותינו היה מן הפיח ההוא, אבק יורד על כל ארץ מצרים, והיה האבק ההוא כשיורד על

האדם ועל הבהמה בכל ארץ מצרים מעלה בהם שחין ואבעבועות כי היה

חם שורף". קסוטו - שחין - מחלה מתפשטת על כל הגוף והיא כנראה המחלה הנקראת היום אבעבועות... שהיה מתפשט באדם ובבהמה".

זמן המכה

במכת שחין איננו מוצאים את פרעה מעתיר אל משה. לענין זה התייחס ראב"ע ואלה דבריו "ובעבור שלא עמדה המכה הרבה לא ביקש פרעה שיעתירו. ובעבור שהמכה הראשונה עמדה שבעה ימים. לא נלמוד ממנה על דרך הפשט שככה עמדה כל מכה. ועוד כי אחר הכתוב נרדוף. וידוע כי מכת הדבר היתה שעה אחת ומכת החושך ג' ימים, על כן אין לנו דרך לדעת באיזה חודש בא משה והחלו המכות. רק אם היתה קבלה ביד חכמינו קבלנו ושמענו".

מדרש הגדול - "ר' יהודה אומר כל מכה ומכה שהביא-הקב"ה על -המצרים היתה שוהה שלושים יום ושבעה ימים בין כל מכה ומכה. חוץ מן החושך שלא היה אלא -שלשת ימים ומכת בכורות רגע. נמצאו כולן שנים עשר חודש, והיינו -דתנן משפט המצרים שנים עשר חודש, התחילו בהן המכות באייר ושלמו בניסן".

‎1. מה ההבדל בין דעת ראב"ע לדעת המדרש בענין זמן המכות?

‎2. כיצד ניתן ללמוד משנותיו של משה שהמכות לא נמשכו יותר מאשר שנה אחת בלבד?

‎3. דעתו של מי נראית לך יותר. של הראב"ע או של ר' יהודה במדרש?

סופם של החרטומים

"ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה" - בושו והכלמו וחפו ראשם, בהיותם מלאים שחין ולא יכלו למלט נפשם, על כן לא באו בהיכל המלך ולא נראו לפני משה בחוצות והיו בבתיהם מסוגרים" (רמב"ן).

ומסכם קסוטו - "במה שמסופר על החרטומים ניכרת הדרגה ברורה: בחחילה כשהובאו על מצרים המכות הראשונות, ניסו החרטומים לעשות מעין אותם המופתים. ואם גם בלי תועלת למצרים. כשאירעה המכה השלישית - מכת הכינים - ראו שכל השתדלותם היתה לשווא והוכרחו להכיר באצבע אלוקים. אחרי כן כשהוטלו על מצרים מכות נוספות היו מסתכלים ושותקים. עכשיו אפילו לעמוד ולשתוק לא יכלו.

משה ואהרן אמנם עמדו אבל החרטומים לא יכלו לעמוד לפניהם, כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים."

ברד

פרק ט' - פס' כ"ד "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד"... רש"י "נס בתוך נס. האש והברד מעורבים והברד מים הוא. ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם".

ראב"ע "פלא בתוך פלא"- "ידוע כי לא ירד גם היום על מצרים ברד ומטר... ובעבור זה פחדו פחד גדול כי לא ירד שם (בדרך כלל) רק טל".

שאלות

‎1. מה כוונת רש"י וראב"ע שבמכה זאת היה נס בתוך נס או פלא בתוך פלא?

‎2. קרא היטב פסוקים י"ג - ל"ה בפרק ט' העוסקים בענין מכת הברד וכתוב במה שונה מכה זו משאר המכות?

‎3. גם במכת הברד, נקבע לה זמן מדויק שבו תתחיל להתבצע. הוכח קביעה זאת מלשון הכתוב.

‎4. הסבר פסוקים לא - לב בעזרת רש"י.

תכלית המכות

במכת הברד אנו מוצאים את המטרה שבמכות יותר מאשר כל מכה אחרת. "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ (יד).

"ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ" (טז)

למען תדע כי לה' הארץ" (כט)

לפי האברבנאל פרעה כפר בשלשה דברים.

א. בקיומו של הקב"ה. - "לא ידעתי את ה'"

ב. בהשגחתו של ה' על העולם - " מי ה'".

ג. ביכולתו של ה' לשנות את הטבע. "מי ה' אשר אשמע בקולו"

‎5. תן דוגמאות מעשר המכות בהן אפשר למצוא תשובה לשלשת הכפירות של פרעה.

כמו כן המכות מיועדות כלפי כמה גורמים.

א. פרעה - "למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ"

ב. עם מצרים - "וידעו מצרים כי אני ה'"

ג. עם ישראל -"וידעתם כי אני ה'"

ד. כל העולם - "למען ספר שמי בכל הארץ".

‎6. הוכח מן הכתוב בספר שמות ומספורי המקרא הבאים בתנ"ך כולו שאכן הושגו מטרות אלו.

ארבה

מדרש הגדול - "היה הארבה הזה אוכל ולא נאכל. היה נופל על פני המצרי ואוכל ומנקר את עיניו, אמר ר' שמואל ארבה - מחילותיו של הקב"ה שנאמר: "הילק והחסיל והגזם חילי הגדול (יואל ב') והוא מונח בארץ במקום שאין אדם רואהו וכיון שהוא מצוהו לפשוט על יבול הארץ מיד ננער ומתגבר.

הסבר את המילים והביטויים הבאים:

פרק י'

פס' א' - למען שיתי אותותי (רש"י) ________________________________________

פס' ג' - עד מתי מיאנת ליענות (רשב"ם) ________________________________________

פס' ה' - וכסה את עין הארץ(רש"י) ________________________________________

פס' יג - "רוח קדים" (רש"י) ________________________________________

פס' יט - "רוח ים" (רש"י) . ________________________________________

ויתורי פרעה

במכות הקודמות אנו מוצאים ויכוח בין משה ואהרן המתנהל לאחר המכה ואילו במכת הארבה הויכוח מתקיים לפני המכה. מה יכולים אנו ללמוד מכך על יחסו של פרעה לדברי משה ואהרן?

פס' י' -"ויאמר אליהם יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם"

רש"י - "ומדרש אגדה שמעתי כוכב אחד יש ושמו רעה", אמר להם פרעה רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר והוא סימן דם והריגה. וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפילתו למה יאמרו מצרים לאמור "ברעה" הוציאם. זו היא שאמר להם (פרעה) "ראו כי רעה נגד פניכם" מיד וינחם ה' על ה"רעה" אשר דיבר לעשות לעמו והפך את הדם לדם מילה שמל יהושע אותם.

רשב"ם - "כי רעה נגד פניכם - אתם חושבים רעה בלבבכם".

רמב"ן - "ודרך הפשט דעו כי רעה נגד פניכם עומדת וקרובה לבוא עליכם - מאתי כי אגמול אתכם רעה בראותי שאתם חפצים לברוח".

שאלות

‎1. מה דעתו של כל פרשן בפירוש הביטוי "כי רעה נגד פניכם"?

‎2. עיין היטב בפסוקים וכחוב כמו איזה מן הפירושים אתה היית מפרש?

חושך

השלם:

‎1. האם יש התראה

‎2. הוצאה לפועל ע"י

‎3. תאור המכה

‎4. באיזה חלק מחלקי הבריאה

‎5. תכלית המכה

‎6. תגובת החרטומים

‎7. תגובת פרעה וויתוריו לפני סילוק המכה

‎8. תגובתו בסופית של פרעה

תיאור המכה

רמב"ן - "כי לא היה כחושך הזה אפיסת אור השמש שבא שמשם והיה כמו לילה. אבל היה חושך אפילה כלומר איד עב מאוד שירד מן השמים. כי על כן אמר נטה את ידך על השמים להוריד משם חשיכה גדולה נופלת עליהם והיתה מכבה כל נר... ועל כן לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו"

למה לא הביא עליהם חושך?

רש"י פס' כ"ב - "ולמה הביא עליהם חושך שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת ומתו בשלשת ימי אפילה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הם לוקים כמונו. ועוד שחיפשו ישראל וראו את כליהם וכשיצאו והיו שואלין מהם והיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו: אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני".

מה היתה מטרת מכת החושך לפי רש"י?

מ כ ת ב כ ו ר ו ת

מכת בכורות היא האחרונה מבין המכות שהקב"ה הביא על המצרים בארץ מצרים ומהוה אח השיא שלאחריו בא הגירוש הגדול של בני ישראל ממצרים. מכה זו על צדדיה השונים כוללת בתוכה פרקים י"א, י"ב ופסוקים א' - ט"ו בפרק י"ג.

אנו כדרכנו נחלק פרשה זו לנושאי משנה על מנת לדון בפרטים החשובים ועם זה נעמוד על המבנה הכללי של תאור מכת בכורות השונה במבנהו מן המכות האחרות.

מדה כנגר מדה

מכת בכורות מוזכרת לראשונה בפרק ד' (פס' כ"א - כ"ג) קודם שמשה עוזב את יתרו חותנו ואת ארץ מדין. כבר אז אמר לו הקב"ה: "בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי במצרים ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם. ואמרת אל פרעה: בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את בני ויעבדני. ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך".

שאלות

עיין ספורנו לפס' כ"ג בפרק ד' וכן בראב"ע לפס' כ"ב-כ"ג (עד "על כן אענשך")

באותו פרק, וכתוב: א. במה מהוה מכת בכורות "מדה כנגד מדה"? (העזר בפרשנים והוכח את דבריך מן הכתוב)

ב. במה שונה מכת בכורות משאר המכות לפי ספורנו?

ג. מה לדעתך הביא את ספורנו להבדיל בין מכת בכורות לשאר המכות?

פרק י"א

חלוקת הפרק

א' - ג' - הודעת ה' למשה.

ד' - ח' - ההתראה לפרעה. ט' - י' - פרעה ממשיך בעקשנותו.

נושא א' - הודעת ה' למשה.

פס' א' - "ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אתרי כן ישלח אתכם מזה בשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה".

הרמב"ן - בפרושו לפס' א' מבין שכאן מסר ה' למשה את ההתראה לפרעה שנאמרה בפס' ד'-ח' ואלה דבריו: "והנה גם בזה קיצור בספורים כי ה' אמר לו

עור נגע אחד אביא על פרעה והודיענו הנגע ההוא. ואמר לו "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" וכל ענין הפרשה ההיא. אבל לא רצה הכתוב להאריך באמירה שאמר ה' למשה כי די במה שספר משה לפרעה "כה אמר ה'...וכמו שפרשתי בארבה. ובאו ענין הזה פרשיות רבות בתורה"

שאלות

‎1. "ובאו כענין הזה פרשיות רבות בחורה" .לאיזה ענין מתכון הרמב"ן?

‎2. קרא רשב"ם בפס' א' וכתוב האם מסכים הוא עם הרמב"ן או לא?

שאילת הכלים

בהתגלות בסנה -פרק ג'

ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים, והיה כי תלכון - לא תלכו ריקם ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ושמתם על בניכם ועל בנותיכם ונצלתם את מצרים

הצו - פס' ב' - ג'

"דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם"

ביצוע הצו - פרק י"ב פס' ל"ה-ל"ו

"ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים - וישאילום וינצלו את מצרים"

שאלות

‎1. עיין דברים פרק ט"ו פסוקים י"ב - ט"ו וכתוב האם רואה אתה קשר בין קטע זה לענין שאילת הכלים ממצרים? (נסה למצוא הקבלה לשונית).

‎2. האם לדעתך יש צדק בעובדה שעל האדון מוטלת החובה להעניק לעבד כאשר הוא משתחרר?

‎3. עיין רש"י לפסוק ב' בפרקנו וכתוב מדוע מחייב הקב"ה את משה לצוות לעם לשאול כלים ממצרים ?

‎4. מדוע לדעתך מדגישה התורה את פרשת שאלת הכלים עד כדי שענין זה מופיע שלוש פעמים בספר שמות ולאברהם בברית בין הבתרים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"?

על הבעיה המוסרית בלקיחת כלים מהמצרים עמדנו כבר בסוף פרק ג' -

נסכם ענין זה בספור מעניין שמביאה הגמרא במסכת סנהדרין דא' עמ' א':

"שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדר מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר (שמות י"ב, ל"ו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" - תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו . אמר גביהה בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות ואלך ואדון עימהם לפני אלכסנדר. אם ינצחוני - אמרו: הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח - אמרו להם: תורת משה רבנו ניצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עימהם. אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראיה? אמרו לו: מן התורה. אמר להם: אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה" - תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששעבדתם במצרים ... אמר להם אלכסנדר (לבני מצרים): החזירו לי תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים! נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו חשובה".

נושא ב' - ההתראה לפרעה

כאשר באים ובוחנים את המכות הראשונות לעומת מכת בכורות מוצאים אנו שינויים מסוימים. ראשית במכות הראשונות ביצוע המכה בא מיד לאחר ההתראה ואילו במכת בכורות אין הדבר כן. דבר נוסף במכות הראשונות אין עם ישראל משתתף באופן מעשי ואילו במכת בכורות יש השתתפות פעילה של העם. ההתראה למכת בכורות באה בפרק י"א פס' ד'-ח'. ואילו ביצוע המכה בא בפרק י"ב פסוקים כ"ט-ל"ו.

בתווך בין ההתראה לביצוע המכה אנו פוגשים את השתתפותו המעשית של עם ישראל הנובעת מציווי הקב"ה. לענין זה התייחסו הפרשנים.

ראב"ע - אומר (פרק י"א פס' י): והיה ראוי להיות פרשת "ויהי בחצי הלילה" אחר זה (ההתראה) להיות המכות על הסדר. רק נכנסה פרשת החדש הזה באמצע להודיע איך נמלטו בכורי ישראל בבוא המשחית על המצרים".

מדרש רבה - "אתה מוצא לישראל כשהיו במצרים היו עובדים עבודת כוכבים ולא היו עוזבים אותה, שנאמר: (יחזקאל כ' ח') "איש את שיקוצי עיניהם לא השליכו" - אמר לו הקב"ה למשה: כל זמן שישראל עובדים לאלוהי מצרים לא יגאלו. לך ואמור להם שיניחו מעשיהם הרעים ולכפור בעבודת כוכבים. הדא הוא דכתיב: "משכו וקחו לכם" - כלומר: משכו ידיכם מעבודת כוכבים, וקחו לכם צאן" ושחטו אלוהיהם של המצרים ועשו הפסח".

שאלה

‎1. מה הסבה - לפי כל אחד מן הפרשנים - לכך שעם ישראל התבקש להשתתף באופן פעיל קודם ביצוע מכת הבכורות.

השואה בין ההתראה לביצוע המכה.

פרק י"א - ההתראה

פס' ד' - כה אמר ה', כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים.

פס' ה' - ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים

וכל בכור בהמה

פס' ו' - והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף

פס' ז' - ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, למאיש ועד בהמה. למען תרעו אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל.

פס' ח' - וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר: צא אתה וכל העם אשר ברגליך

פרק י"ב - ביצוע המכה

פס' כ"ט - ויהי בחצי הלילה.

וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה

פס' ל' - ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת.

פס' ל"א - ויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מחוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם.

פס' ל"ב - גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אותי.

‎2. רשום לפניך את ההבדלים העיקריים שבין ההתראה לביצוע המכה.

נקודות להשוואה ועיון

א. רש"י - למה לקו השבויים? שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והביא פורענות על מצרים.

למה לקו בני השפחות? שאף הם היו משתעבדים בהם (בבני ישראל) ושמחים בצרתם.

למה לקו הבהמות? לפי שהיו עובדין לה. כשהקב"ה נפרע מן האומה נפרע מאלוהה.

ב. שמת לב ודאי שבהתראה נאמר: "עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים" ואילו בביצוע המכה נאמר: "עד בכור השבי אשר בבית הבור" האם יש לשוני זה משמעות? על כך עמדו הפרשנים.

רשב"ם - (פס' ה') "אשר אחר הרחיים" - ולהלן הוא אומר: "עד בכור השבי אשר בבית הבור". שני הפסוקים אחד הם. כי בכור השבי הוא אחר הרחיים שהיו משחינים אותם כמו שאמר: "ויהי שוחן בבית האסורים"

ספורנו -(פס' ד') "מבכור פרעה עד בכור השפחה"- מן הנכבד מכולם עד הנקלה מכולם אבל "מבכור פרעה עד בכור השבי" - הוא מן היותר חוטא בזה עד החוטא פחות מכולם".

שאלות

‎1. מה דעתם של רשב"ם וספורנו בענין השוני שבין ההתראה לבין ביצוע המכה בנושא זה? היש הבדל או אין הבדל לפי כל אחד מהם?

‎2. קרא רש"י לפס' ה' בפרק י"א ולפס' כ"ט בפרק י"ב (מד"ה בכור פרעה) מה דעתו של רש"י בענין זה.

ג. פס' כ' - ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו".

מכילתא משפטים - "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו" מלמדך שאין הקב"ה מקפח שכר של בריה, שנאמר: "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו". - אמר הקב"ה: תנו לו שכרו. והלא דברים קל וחומר. ומה אם שכר חיה לא קפח המקום, קל וחומר שכר אדם. וכן הוא אומר: "ולתת לאיש ... כפרי מעלליו" (ירמיהו י"ז).

‎3. מה המוסר אותו רוצים ללמדנו חכמים במדרש זה?

ד. הבדל נוסף ניתן למצוא בתגובה למכת בכורות. לפי ההתראה "וירדו כל עבדיך" בביצוע נאמר "ויקם פרעה לילה ... ויאמר קומו צאו".

‎4. עיין רש"י ורשב"ם לפס' ו' כיצד הם מתרצים שוני זה?

ה. ‎5. עיין בפרק י' פסוקים כ"א-כ"ט ובפרק י"א פסוקים א'-ח' במיוחד פס' ח' וכתוב מה הקושי הנובע מפסוקים אלו.

‎6. כיצד עונה רש"י בפס' ד' לקושי שהעלת.

נושא ג' - פרעה ממשיך בעקשנותו.

‎1. קרא פסוקים ט' - י'. רשום לפניך מהם הקשיים שמעלים פסוקים אלו.

רמב"ן - "ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה". - בעבור שהיה ראוי שיפחד פרעה ועבדיו במכת בכורות ויירא ממנה יותר מכל אשר בא עליהם. וכבר ראו כל דברי משה מתקיימים בהם, בעבור כן הודיעו ה' שהוא מחזק את לבו כדי שירבה בו מופתים במכת בכורות באדם ובבהמה ושפטים באלוהיהם".

‎1. מה החידוש שבה להשמיע לנו הכתוב לפי הרמב"ן בזה שנאמר "לא ישמע אליכם פרעה"?

‎2. עיין רמב"ן לפס' י' וכחוב מדוע לדעתו נכתב פסוק זה דווקא כאן ולא לאחר מכת בכורות?