א. המצוקה

הפלישתים מוכרים לנו עוד מתקופת אברהם אבינו, פלישתים קדמונים אלה הגיעו לארץ והתיישבו בנגב המערבי, עם פלישתים אלה כרת אברהם אבינו ברית והסכם אי לוחמה, שככל הידוע לנו, החזיק מעמד כל ימי האבות. פרט להפרות קטנות בימי יצחק אבינו. הפלישתים האלה הסתגלו לאט לאט לחיי הכנענים וכפי הנראה גם התבוללו בתוכם. לכן בימי מלחמת כיבוש הארץ אין הם נזכרים כלל ויהושע אינו צריך להילחם בהם נישות לאומית נפרדת.

ברם, לאחר תקופת יהושע וראשית התנחלותם של השבטים, מופיעים שוב הפלישתים ומתחילים לפלוש לאט לאט לחופי הארץ הבלתי מוגנים. השופט הראשון הנלחם בהם הוא, כידוע, שמגר בן ענת. מלחמתו הייתה יחסית קלה. הוא, כפי הנראה, נלחם בגדוד פלישתי אחד שהצליח לחדור לארץ ישראל ובמעשי גבורה אישיים מצליח להכות את הפלישתים.

שנים רבות שוב אין שומעים על הפלישתים, אך בימי יפתח הם כבר מוזכרים ברשימת המשפיעים מבחינה דתית על שבטי ישראל (ראה פרק י').

כפי הנראה, בעת ההיא הייתה הפלישה הפלישתית כבר בעיצומה. הם כבר בתהליכי השתלטות על חופי הארץ. משקמים ערים כנעניות, ואף בונים לעצמם ישובים חדשים ומתחילים להתקדם לפנים הארץ, "וימכרם ביד פלשתים..." (י', ז).

היחידה שלנו פותחת בעובדה שזה ארבעים שנה משועבד חלק משבטי ישראל לפלישתים. ידם של הפלישתים על העליונה - "ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל" (י"ג, ד). לשבטי ישראל אין תשובה הולמת למצב קשה זה. הם מכירים בעובדת עליונות הפלישתים (ובודאי גם מעלים להם מס כמקובל ואין מי שיושיע או לפחות יעודד אותם במצוקתם ויפיח בהם רוח של בטחון בתשועה אפשרית בעתיד הנראה לעין. הם פוחדים מן הפלישתים. כאשר הפלישתים מאיימים על שבט יהודה בעטיו של שמשון השרוי בתוכם, הם מוכנים למסור בידיהם את שמשון מפחד העונש המצפה להם מן הפלישתים, - הלא ידעת כי משלים בנו פלשתים..." (טו, יא).[‎1]

בעת מצוקה זאת לא ינום ולא ישן שומר ישראל. למרות שמצד בני ישראל חסר כאן שלב החרטה והחזרה בתשובה (ראה פסוקים א-ד), בכל זאת מקים ה' להם מושיע. אמנם מושיע זה לא יגרש את האויב הפולש אך "הוא יחל להושיע את ישראל" ויראה להם שגם את האויב האיום הזה ניתן יהיה להביס בעתיד ולכך הם בוודאי ראויים, וכך גם יוכלו להחזיק מעמד עד לבוא הפתרון המלא למצוקתם.

ב. המושיע

עד כה ראינו שיש יחוד בכל שופט ושופט, אך האחד והמיוחד שבכולם הוא שמשון.[‎2]

נסתרות דרכי הישועה שה' בוחר להציל בהן את ישראל, אך מה מוזרה ומשונה הדרך של שמשון. גם אהוד יוצא להושיע את ישראל בדרך אישית, ואילו שמשון פועל כל הזמן

"כזאב בודד". מלחמתו היא מלחמה אישית. נקמותיו הן נקמות אישיות ולא מלחמות עמו או שבטו, כיתר השופטים, ("נקיתי הפעם מפלשתים כי עשה אני עמם רעה..." או "כאשר עשו לי כן עשיתו להם"). יתר על כן, גם בתפילתו האחרונה לה' הוא מבקש נקמה עבור אחת משתי עיניו מן הפלישתים.[‎3] אין הוא מארגן את העם להתקוממות ולמלחמה גלויה בפלישתים המסוכנים, אך הוא מראה להם במישרין ובעקיפין (ע"י הדוגמא האישית), שאין פלישתים בלתי מנוצחים, הוא יוצר הזדמנויות ("תואנות"), כדי להכות בפלישתים. לא חשוב מה הם עושים, או לא עושים. הם תמיד יהיו אשמים, ולכן יבואו על עונשם.

מאז שהנביא רשם קורות תקופת שופטים, ובתוכן את פרשת שמשון, לא חדלו לשאול שאלות וללמוד את הפרשה המופלאה והמוזרה הזאת.[‎4] תנאים, אמוראים, פרשני תקופתנו, חוקרי מקרא והוגי דעות בכל הדורות, כל אחד ואחד במיתודות שלו, מנסה להבין את חידת חייו של שמשון.[‎5]

המעיין במשנה, בגמרא ובמדרשים הרבים יבחין מיד ביחס האמביוולנטי לאישיותו של שמשון - מצד אחד "שמשון הלך אחר עיניו", לפיכך ניקרו הפלישתים את עיניו" (משנה), או "שמשון בעיניו מרד" (גמרא), וכד' ; ומאידך גיסא "שמשון על שמו של הקב"ה נקרא" וכו'.[‎6]

כן נמצאות דיעות שונות במדרשים הרבים הדנים באישיותו של שמשון.[‎7] חכמי ימי הביניים, המפרשים מדרשים אלה, גם הם מתמודדים עם האמביולנטיות הזאת. רלב"ג, למשל, רואה את שמשון שלם מאוד, "כי המופתים לא יעשה השי"ת רק ע"י הראוי" (שמ"א י"ב, י-יא) מאידך גיסא, הגמרא אינה מהססת להגדיר את שמשון כמורד וכסוטה, לכאורה, מן היעוד שנקבע לו.

כן ישנם פירושים מפירושים שונים העומדים על התופעה המיוחדת במינה אצל שמשון : כל הסכסוכים שלו נובעים מפרשיות אהבים עם בנות הפלישתים ולא מתוך מלחמה של מורד בכובש זר וכד'. ואף על פי כן בתמונה כוללת ראוי היה שמשון להיות מושיעם של ישראל. הוא זוכה להיות צינור להתגלות האלוקית, ומבחינה זו הרי גם הוא לנביא ייחשב. השפע האלוקי פועם בתוכו. אך אצלו השפע הזה בא לידי ביטוי בגבורה העל-אנושית שברך אותו ה'. רצונו של ה' מתבצע כאן לא ע"י "נביא דיבור אלא ע"י נביא כוח" (ראה שטיינזלץ). אם כי בדרך להגשמת ייעודו יהיו לו לא מעט מעידות והתמודדויות אישיות, ולעיתים אף יעשה לא מעט "מעשה שובבות", ובדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו ואין מעכבין בעדו, ובלשון הגמרא: "כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל" (ועיין במהרש"א), אך בסופו של דבר הוא יקיים ייעודו ושליחותו "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים".[‎8]

ונסיים את הסקירה בציטוט מתוך הפיוט להושענא רבה כאשר אנו פונים ומבקשים תשועה מאת ה', וכך אנו אומרים:

שיקולים דידקטיים

פרשת שמשון היא מן הפרשיות המרכזיות בספר שופטים (כשישית מן הספר) התלמידים לומדים ברצון רב פרשיה זו, והם נהנים מאוד מן העלילות המרתקות ומעשי "השובבות" של שמשון, רוב התלמידים כבר שמעו או קראו על שמשון. לעיתים קרובות מתברר למורים, שידע קודם של התלמידים מסתמך על סיפורים לבני הנעורים או סרטי קולנוע. מקורות אלה הם פשטניים וגס יוצרים לעיתים, דמות של "שמשון הגיבור", אשר אינו תואם כלל וכלל את המסופר והמרומז בין השיטין בפרשה זו. תפקידנו לעמוד על הניגוד הפנימי הקיים באישיותו של שמשון : מצד אחד "נזיר אלוקים", ומאידך גיסא, אין הוא עומד בפיתויים.

אנו מציעים ללמד את פרקי שמשון הן בדרך הפרונטלית הרגילה, והן בדרך של "מרכז למידה".[‎9] בכיתות מתקדמות אפשר לקצר מאוד את שלב הלמידה הפרונטלית ולעבור מיד למרכז הלמידה.

פרשת שמשון מתאימה במיוחד להוראה דרך "מרכז למידה", כי היא בנויה חוליות חוליות, וכל תלמיד, לאחר ידע כללי של כל היחידה, יוכל לבחור בנושאים המעניינים אותו במיוחד. כל תלמיד ילמד בקצב שלו ויתמודד במשימות שיוכל להן, ויספיק כמה שיספיק .

אנו ממליצים שהמורה יגבש לעצמו את אסטרטגית ההוראה של יחידה זו, רק לאחר שיעיין בכל החומר המגוון המוצע כאן (קווים מנחים, דפי עבודה לתלמיד, והנספחים האחרים).[‎10]

קווים מנחים למבנה היחידה ולמהלך השיעורים שני השיעורים הראשונים (פרק י"ג)

א. הפלישתים "גויי הים", פולשים לארץ בהמוניהם

מי הם הפלישתים האלה? מנין באו, מהו ציודם, מהן דרכי לחימתם וכו'? אפשר להרחיב או לצמצם למינימום הכרחי את הפרטים על הפלישתים. מומלץ להטיל על שני תלמידים להכין חומר על הפלישתים כמשימה אישית. פרטים מינימליים, ראה בדפי העבודה.

ב. מי הם השבטים הסובלים ביותר מן הפלישתים? (מפה!)

ג. היכרות עם משפחת מנוח

מדוע נבחרה דווקא המשפחה של מנוח?

מנוח משבט דן ואשתו משבט יהודה.

הכרת הורי שמשון (עיין גם במדרשים).

אשתו עקרה, ולכן הילד שיוולד הוא מתנת שמים, והוא כלי שרת בידי ה' לביצוע התוכנית האלוקית.

ד. הבשורה לאשת מנוח וגילויה לבעלה

קביעת היעד לשמשון.

ה. מהו נזיר? ומדוע על שמשון להיות נזיר?

דיון בקבוצות בזק והעלאת השערות ביחס לקשר בין הנזירות ליעוד שנקבע לו.

נעזר ברעיונות הבאים :

‎1. "כי נזיר אלוקים יהיה הנער מן הבטן" - "גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון יהיה הולך אחר עיניו, ולפיכך הזירו בנזיר, שלא יהיה שותה יין, לפי שהיין מביא לידי זימה , ומה בזמן שהיה נזיר הלך אחר עיניו, אילו היה שותה לא הייתה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זימה" (במדבר רבה, פרשה ו').[‎11]

‎2. נצטט עוד את אברבנאל שיש לו גישה מקורית משלו בנידון:

"אבל כפי האמת רצה האל יתברך, ששמשון ממעי אמו יהיה נזיר כדי שישמור מן היין וכדי שיהיה מזגו מתחלף למזג הפלישתים, כמו שכתבתי".

ועוד סיבה : "לפי שהיה גלוי לפניו הדברים הזרים שהיה עתיד שמשון לעשות, רצה יתברך, "שלא יחשוב אדם שיהיו ממעשה שכרות".[‎12]

גם את עניין "ומורה לא יעלה על ראשו" מסביר אברבנאל בכיוון זה של הכנת שמשון לייעודו : "ויהיו שערותיו תלתלים שחורות כעורב", כאילו הוא מתאבל על שעבוד ישראל והיו הפלישתים גוברים עליהם, עד שתמיד מפני זה יכסוף להתנקם מהם".[‎13]

ו. "ותקרא את שמו שמשון"

התלמידים יציעו הצעות מדוע קראה לו אמו דווקא בשם זה. לאחר הצעות התלמידים נביא גם את דברי המדרשים בנידון (ראה במרכז למידה). כל המשמעויות רומזות על אור, כוח, גבורה ובריאות בחינת "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". לפנינו, אפוא, מעין שמש קטנה שתאיר לישראל, אך תהיה כאש יוקדת, שורפת ומזיקה לפלישתים.[‎14]

ז. ויגדל הנער ויברכהו ה', ותחל רוח ה' לפעמו"

פרקנו מגיע בתיאור מתומצת זה לשיאו. הנער שמשון זוכה לברכת ה' והשכינה מפעמת בו. המדרשים ובעקבותיהם הפרשנים מתארים את ההתפעמות הזאת ואת גילוי רוח ה' שבשמשון. חיצוניותו בלטה לעין זה מזמן, ובעת גדילתו נתגלו בו גם סגולות אחרות.[‎15]

עם סיום הפרק עולות בצדק הציפיות שלנו מנער זה. האם יתגשמו הציפיות? האם לא יאכזב? ובאילו דרכים יחל נער זה להושיע את ישראל? ועל כך בפרקים הבאים.

השיעור השלישי - שמשון והפלישתים

נישואי שמשון לתמנית והקורות אותו בעטיים - סיבוב ראשון, פרק י"ד

לאחר מיצוי העניינים של פרק י"ד ודיון קצר באפיזודות ובהשתלשלותם, נתמקד בהבנת המניעים למעשים המתוארים. לפחות חלק מן המעשים נראים מוזרים, ולכן רצוי מאוד לעודד את התלמידים בחיפוש תשובות ופתרונות. להלן הערות לנקודות המרכזיות בשיעור זה.

א. הוויכוח בין שמשון להוריו בעניין האשה הפלישתית

‎1. הטענה הקשה והצודקת של ההורים.

‎2. תשובתו הדוחה והבלתי מתחשבת של שמשון.

‎3. הסבר הכתוב למעשה המוזר של שמשון ("כי מה' הוא").

‎4. הערת הכתוב על המצב המדיני והצבאי בעת ההיא. ("ובעת ההיא פלשתים משלים בישראל").

הסבר זה מגלה טפח מדרכי פעולת ההשגחה. שמשון, מבלי שיחוש בכך בוודאות מלאה, מבצע מטרה אלוקית (ומכאן הצורך בהערה, שהיא למעשה חזרה על הידוע לנו זה מכבר). המטרה היא אלוקית, אך הדרך היא אישית. הוא נקשר בפלישתים ובפלישתיות ומוצא עילות להתגרות בהם ואף להלחם בהם. אך ככל שאדם גדול, כך יצרו גדול הימנו. ההשגחה האלוקית השיגה את מטרתה באמצעות שמשון. אך הוא עצמו מעד בדרך. הוא הלך אחרי הדחפים היצריים שלו, ומן השמים לא עיכבוהו, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.[‎16]

ב. התגלות הגבורה הפיזית של שמשון במפגש הפתאומי עם כפיר האריות בהתמודדות זו מגלה שמשון את עוצמת הכוח הפיזי הטמון בו. הוא שומר התגלות זו בסוד כמוס, אולי משום שלא רצה לעורר תשומת לב מיותרת משום צד שהוא ; ואולי משום שגם הוא נדהם מן הכוח הרב שחנן אותו האלוקים, וכאילו אינו מאמין בכל האירוע, הוא שב למקום האירוע ובודק אם אכן קרה מה שקרה "ויסר לראות את מפלת הארי".

ג. הדבש במפלת האריה

אין ספק שהכתוב מתאר אירוע זה לא רק כדי שנבין בהמשך את חידתו של שמשון, אלא משום הסמליות שבו. באירוע זה חבוי הרמז לפשר חייו של שמשון. חז"ל, וכן סופרים ומשוררים, משתדלים לפרש את הסמליות שבאירוע זה[‎17], כי הרי אין התלמידים מכירים עדיין את כל מהלך חיי שמשון, אך בלימוד חוזר אפשר בהחלט להציע לתלמידים לנסות ולפרש את האירוע הסמלי הזה. הצעות יכולות להיות כמובן מגוונות, להלן אחדות מהן: (לבחירה)!

האריה

האריה הוא סמל לשמשון. גבורתו וניצחונותיו.

האריה הוא סמל לכוח הפלישתי שעמד מולו יחידי.

האריה הוא סמל לכוח השכינה העליונה שפעמה בו בין צרעה ואשתאול.

האריה הוא סמל ליצר עז מהארי.[‎18]

הדבש

הדבש הוא סמל לאהבתו לפלישתיות.

הדבש הוא סמל להולדתו ולשמחה שהולדתו הביאה להוריו.

הדבש הוא סמל לניצחונות שמשון על הפלישתים.

סיכום: יש "אריה" ויש "דבש" בחיי שמשון. לעיתים הדבש הוא דומיננטי, ולעיתים האריה. וכדי לשבר את האוזן נוסיף עוד, ש"דבש" בגימטריה הוא: "אשה" (‎306) ו"אריה" בגימטריה הוא : "גבורה" (‎216), והמבין יבין...

ד. המשתה והחידה

יום המשתה הגיע והוא נערך כמקובל בבית הכלה. שמשון מנצל הזדמנות ראשונה זו להתגרות בפלישתים. כטוב לבם במשתה מציע שמשון "למרעים" התערבות בדבר חידה שהוא יחוד להם. הפיתוי היה גדול (ראה תנאים) והם מסכימים לתנאי ההתערבות. שמשון מציע חידה, שלכאורה איננה "משחק הוגן", כי החידה בנויה על אירוע אישי שאירע לשמשון ורק הוא לבדו יודע על כך. ולכן אין סיכוי שהפלישתים יפתרו אותה.[‎19] ברם אין הדברים פשוטים כל עיקר, מפרשים שונים דנים בבעיות הגינותה של החידה. יש הטוענים שהחידה אמנם לא הייתה הגונה, אך גם הפלישתים לא היו הגונים. לשמשון הצמידו שלושים מרעים.[‎20] אילו היו איתו כל הזמן (חתן דומה למלך) !, הרי שהיו עדים לאירוע זה. מלבי"ם חושב ששמשון נתן להם רמז, אך הם לא נרמזו. במילה "ומצאתם" הוא רומז שיש להם לחפש מחוץ לעיר, ואזי יגלו את הארי המת עם עדת הדבורים ; ראה גם אצל זקוביץ, עמ' ‎108-107. ברם נראה לנו, שד"ר זיידל במאמרו הקצר "חידה וחלום במקרא"[‎21] מצא תשובה הולמת לשאלת מלבי"ם. אין אנו בטוחים שפירוש זה יתאים להסבר בכיתה. אך בהפשטה כלשהי יתכן ומספר ילדים ייהנו ממשחק המילים בין עז-חזק לעז-חריף (יש תמיד כמה תלמידם עזים-חריפים ולמענם כדאי להביא גם פירוש זה).

יש להניח שלאחר שגילה שמשון את פשר החידה לאשתו, שיער בוודאי שהיא לא תוכל לשמור סוד, אך הוא היה מוכן גם לכך.

אם הוא היה יכול לכפיר האריות לא יקשה עליו להשיג גם שלושים חליפות. שמשון שילם אם כן את מחיר ההתערבות, אך הוא שילם להם משלהם. וכך שוב היה כאן "משחק הוגן", והוא מכה בדיוק שלושים איש, כפי שהאירוע מחייבו.

מכאן ואילך לא חסרות תואנות לשמשון להכות בפלישתים. אך שמשון מקפיד שהסיבות תהיינה תמיד אישיות. הוא כאיש פרטי מסתבך עם פלישתים ודואג לא לסבן את שבטו, ושבט יהודה, כנראה יודע הוא עד כמה חלשים הם לעומת הפלישתים, ואין כל אפשרות בשלב זה לעורר את העם למרוד בפלישתים המושלים בישראל.

השיעור הרביעי

האירועים בעטיה של התמנית - סיבוב שני, פרק ט"ו

שני קטעים מרכזיים בשיעור זה :

א. האירועים בתמנת (א-ח)

סיימנו פרק י"ד בהרגשה קשה ואנו מלווים את שמשון לביתו ("ויחר אפו ויעל בית אביהו"). אך לא לזמן רב. בימי קציר חיטים מבקש שמשון לחזור לתמנת ולאשתו, אך מה רבה אכזבתו כאשר הוא מוצא שקיפחו אותו. הוא אינו מקבל את ההצעה החילופית. לכן מכאן ואילך הוא פותח במערכה ובפעולות נועזות נגד הפלישתים. המערכה מתבצעת אמנם תמיד על רקע אישי. הוא דן דין עצמו ולא דין עמו. אך הנקמה שהוא נוקם היא תמיד בפלישתים בכלל. המשפחה פגעה בו - הפלישתים כולם נושאים בתוצאות[‎22] וכאשר הפלישתים מענישים את המשפחה (ובצדק,), במקום ששמשון יהיה מרוצה מכך, הרי הוא שוב נוקם בפלישתים. בכך מגלה למעשה שמשון שעיקר מטרתו לפגוע בפלישתים בכל הזדמנות.

נסכם קטע זה כדלהלן :

אירועים אלה מתחלקים לשלושה חלקים :

‎1. שמשון ושבט יהודה (בעיות ההסגרה).

‎2. שמשון מהתל בפלישתים ומכה בהם שוב (בלחי החמור).

‎3. שמשון עם עצמו (הצמא והפניה לה').

‎1. שמשון ושבט יהודה

שמשון מבקש בשלב זה לנתק מגע עם הפלישתים והוא מתיישב ביהודה בסלע עיטם, (דרומית לבית לחם), הרחק מבית מגורי הוריו. הוא אינו מעוניין לערב את משפחתו ואחיו במריבות שלו עם הפלישתים. ברם הפלישתים, מלומדי הניסיון, נוקטים שוב נשיטה של איום על הצד שאינו מעורב ישירות בסכסוך (ראה איום על אשת שמשון שמגלה את פתרון החידה). הפעם מבקשים הם להעניש את שמשון באמצעות הלחץ על שבט יהודה. "איש יהודה" מבררים את הרקע להפרת הסדרים הקיימים ביניהם זה מכבר.

וכך על כרחם מעורבים הם כעת בסכסוך בין שמשון לפלישתים. נבליט את הבירור שמקיים שבט יהודה עם שני הצדדים ונוציא ממנו מספר מסקנות, להלן טבלה לסיכום המעורבות של שבט יהודה.

א. גם הפלישתים וגם שמשון רואים את הסכסוך כסכסוך אישי ולא כסכסוך בין שני עמים.

ב. הסכסוך הוא עניין של התחשבנות, מי שהתחיל הוא האשם, אך מי התחיל? כל אחד טוען שהוא בבחינת מגיב על התגרות ולא היוזם.

ג. שבט יהודה מרגיש שעל לא עוול בכפו הוא נושא בתוצאות מעשיו של שמשון. הוא אינו שואל: "מה זאת עשית?" אלא: "מה זאת עשית לנו" - לאמר: מדוע עלינו לשאת בתוצאות מעשיך?

ד בני שבט יהודה שולחים משלחת אל פלישתים את "איש יהודה" (- נציגי השבט) ואילו לבירור עם שמשון - הם שולחים "משלחת" של שלושת אלפים איש.

המסקנה היא שמצוקתם קשה מאוד, ובעצם נוכחות מסיבית כזאת רומזים הם שוב לשמשון. לאן נושבת הרוח?

הכתוב כדרכו מקצר בשיחה שקדמה לקבלת ההחלטה. אך מן המעט שכתוב אנו מבינים שהיו שיקולים לכאן ולכאן (ואולי היו גם כאלה שהציעו להמיתו ; אלמלא כן, מדוע שמשון מבקש שישבעו שלא יפגעו בו; והם אכן מבטיחים לו כן "והמת לא נמיתך").

הבה ונקיים דיון בכיתה. נאפשר לתלמידים המתנגדים להחלטה (קטגורים של שבט יהודה) להביע עצמם ולסכם בפני הכיתה כולה את נימוקיהם (הנימוקים יירשמו על הלוח). כנגדם, נבקש כעת ללמד זכות על שבט יהודה ולהצדיק את החלטת הפשרה כפי שנתקבלה (לא להרוג, אלא לאסור אותו, ולמסרו ביד הפלישתים). חשוב לקיים דיון כזה בגלל הרגישות לנושא. תלמידים, שבתוך עמם הם חיים, יש להם מה לומר (לא קשה להמחיש סיטואציות דומות מתקופתנו או להביא דוגמאות מחיי הכיתה וכד').

‎1. הטענות נגד שבט יהודה א) אין מסגירים אח (ובן אותו שבט מצד אימו) לידי אויב מבקש נפשו. אין דוגמא ומשל ליחס כזה מצד שבט כלשהו לשופט או למפקד.

ב) יתר על כן, אין מסגירים בשום אופן לוחם שנלחם במישרין או בעקיפין את מלחמת עמו.

ג) אמנם הפלישתים מבקשים רק לאסור אותו, אך לאחר כל מה שאירע, אין כל בטחון שלא ינקמו בחייו.

‎2. הטענות להצדקת החלטתו של שבט יהודה

א) שמשון הסתבך עם הפלישתים על רקע אישי, ווו הבעיה שלו. ("עושה צרות - ישא בתוצאות") אילו פעל בשליחות העם היה מרכז מסביבו גדוד חיילי[‎23], ונלחם מלחמות כפי שכל השופטים עשו עד כה.

ב) איום הפלישתים הוא קשה ביותר, ואם נסרב - נסבול קשה, אין כל סיכוי שנוכל להשיב מלחמה שערה.[‎24]

ג) הפלישתים מבקשים רק לאסור את שמשון, ושמשון שהתגלה כגיבור בוודאי ימצא דרך לברוח מהם. (אילו אמרו הפלישתים מראש שהם מבקשים להרוג אותו אולי היינו מחליטים החלטה אחרת).

הנימוקים ששמשון מקבל את החלטת השבט הם, כנראה, כדלהלן :

‎1) איננו רוצה להפעיל כוח נגד אחיו.[‎25]

‎2) איננו רוצה לגרום לסבל שיסבלו מן הפלישתים.

‎3) הוא ינצל את ההזדמנות להפעיל שוב את כוחו ולהכות בפלישתים. הוא אינו חושש מן העבותים החדשים שאוסרים אותו בהם.

נסכם את הדיון ונאמר: שמשון מביו את הצעת הפשרה ועוזר לשבט יהודה להשתחרר מן המצוקה אליה נכנסו - ואם שמשון מבין, גם אנחנו יכולים להבין ולסלוח.

‎2. שמשון מהתל בפלישתים ומכה אותם שוב

שמשון מובל אסור בידי בני שבט יהודה ונמסר בידי הפלישתים. לא צריך דמיון מפותח כדי ל"השתתף" באירוע הזה. נבקש מתלמידינו להיות נוכחים באירוע, המתואר בצורה כה חזקה ואירונית בקנא זה. נתאר את המעמד המיוחד הזה, כי הוא עשוי לחולל מפנה גם בתוך בני-ישראל. מצד אחד, רואים אנו שלושת אלפים איש מבני שבט יהודה, החוששים ודואגים מה יקרה כעת (באשמתם!) ; ומצד שני מגיעים לקראת שמשון כמה אלפים מן הפלישתים. והנה מתרחש הבלתי צפוי. נעיין שוב ושוב בכתוב עד שנעמוד על כל פרטיו. נבליט את הדימוי : "כפשתים אשר בערו באש". ואז נרשום על הלוח את צמד המילים:

העבותים היו כפשתים, אך גם הפלישתים היו כפשתים אשר בערו... ומכאן ל"מעמד" האחרון של פרק עשיר זה במעמדות מרתקים.

‎3. שמשון עם עצמו

אירוע זה, בניגוד לאירועים הקודמים בפרק, מתרחש בינו לבין עצמו. הוא מחזיר אותנו לממדיו האחרים והאמיתיים של "שמשון הגיבור". זהו מעמד מרגש, המלמד, כי אכן יודע שמשון את מטרת לחימתו. "אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדולה הזאת ועתה אמות בצמא ונפלתי ביד הערלים ?" שמשון מכיר בחשיבות הלאומית של שליחותו. אין הוא חושש מן הפלישתים, אך אינו רוצה ליפול לידיהם, אפילו כמת ("אמות בצמא"), כי גם זה ייחשב לניצחון של הפלישתים, הוא מבקש להמשיך במשימה ולשמש דוגמא לאפשרות של מלחמה בפלישתים. אכן הוא נענה לתפילתו - בקשתו, ובדרך נס (ודווקא בדרך נס) נמצא פתרון למצוקתו. שמשון מנציח מקום זה בשינוי שם המקום שזה עתה נתן :

"רמת לחי" . רמז לגבורה בלבד.

"עין הקורא" - רמז לקריאה לה' ולעזרת ה'.

הפרק מסתיים בהערת הכתוב, שכל הפעולות הנזכרות עד כה עשו את שלהן - "וישפט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה".[‎26] "וישפט" משמע הושיע את ישראל והקל על מצוקתם במשך עשרים שנה, בעת שפלישתים מושלים בישראל (ולכן מציין הכתוב שהדבר היה "בימי פלשתים").

השיעור החמישי - סיבוב שלישי ואחרון

בעטיה של דלילה

שיקולים דידקטיים

נראה לנו שפרק זה מתאים במיוחד להוראה בשיטת שאלת שאלות ע"י התלמידים. לכיתות שעדיין אינן בשלות להשתמש בשיטה זו, נציע להלן, שהמורה בשאלותיו הוא, ינחה ויכוון את מהלך השיעור. בשני הסיבובים הקודמים סיפר לנו הכתוב על עלילותיו ומעשיו של שמשון. שאפשר לנו להזדהות אתו ולהבין אפילו את תגובותיו הקשות נגד הפלישתים. כעת, בסיבוב זה, גם אנחנו כבר מתקשים להזדהות אתו. הוא מאכזב אותנו בהתנהגותו, החל בירידתו לעזה ("תחילת קלקולו בעזה היה") ועד ש"הגיד לה את כל לבו" לדלילה וחילל קדושת הנזירות. במיוחד נתקשה להסביר לתלמידינו בגיל הצעיר, מה עבר על שמשון עד שהגיע לדיוטה תחתונה זו.[‎27] נסביר אמנם את התפתחות האירועים, אך לא נפרט את המצוקות, ששמשון הכניס את עצמו בהן ע"י גירוי יצרו וחוסר יכולתו לסגת. יגדלו תלמידינו וילמדו שוב את הפרשה הזאת, ואז ודאי יקבלו את התשובות המתאימות.

בשלב זה, נסתפק ברובד הגלוי בפרשת שמשון ודלילה. נראה בפרשה מעין מבחן אישי, שדלילה בוחנת את שמשון, כדי להוכיח לה את אהבתו. נבליט בטבלה את הצלחתה של דלילה, לאט לאט ובבטחה, לגלות את סודו. מכאן ואילך, נעמוד בעיקר על רגעי התשובה הגדולים של שמשון ועל רצונו להכות בפלישתים בכל מחיר ואפילו במחיר חייו : "תמת נפשי עם פלשתים". היגד קשה והירואי זה - הוא שישאר בזיכרון הפרטי והלאומי שלנו.[‎28]

מהלך השיעור

נעמוד להלן על כמה מן העניינים, שכדאי להתעכב עליהם בשיעור זה (בגלל הגודש הרב, יש להניח, שנזדקק לשתיים ואולי אפילו לשלוש יחידות זמן).

א) הפלישתים שמחים להזדמנות בלתי חוזרת שנזדמנה להם, כאשר שמשון יורד לעזה. הם מתכננים הפעם להרוג את שמשון בלי שיוכל להתחמק מהם, כי הרי הוא בא אל בית מבצרם. הפלישתים מתכננים מארב על יד שערי העיר הסגורים (כי הרי הוא מוכרח לצאת דרך שערי העיר). הם בטוחים ששמשון יעזוב את עזה עם אור הבוקר, אך מה רבה הייתה אכזבתם כאשר עם אור הבוקר הנם מגלים כי שמשון - איננו, ושערי העיר - אינם, נעלמו. אנחנו מציעים שהתלמידים ישלימו וירחיבו אפיזודה זו ע"י חיבור שיחה דמיונית (בזוגות,) בין שני תושבי עזה, שהיו במארב. (הנה אור הבוקר - ושמשון נראה למרחוק בראש ההר אשר על פני חברון), דרך שיחה זו יוכלו התלמידים להסביר את מטרות שמשון במעשה, וכן את התוצאות שהיו למעשה יוצא דופן זה. כך נגלה תוכניות נוספות של הפלישתים לתפוס את שמשון ולנקום בו את נקמתם.

ב) לא עובר זמן רב, והנה בלי שהפלישתים ינקפו אצבע, נותן להם שמשון שוב הזדמנות לנקום בו את נקמתם. לאחר מעשה עזה מבינים הפלישתים שאין בכוחם להתמודד עם שמשון כשווים אל שווים. הם יודעים כעת ששמשון ניחן בכוח פיזי בלתי רגיל, ולא ניתן לנצחו בדרכים מקובלות. לכן הם מבקשים לגלות במה כוחו גדול וכיצד יוכלו לאסור אותו, מבלי להסתכן בקרב פנים אל פנים. הפעם מתאחדים כל סרני הפלישתים, ואין זה עוד עניין מקומי (תמנת ועזה). למטרה זו מוכנים סרני פלישתים להקציב סכום כסף גדול מאוד (‎5,500 כסף, השווה לפרשת פסל מיכה!). דלילה הפלישתית מוכנה תמורת בצע כסף לבגוד בשמשון (אשר אוהב אותה מאוד), להירתם למשימה בוגדנית זו ולפתות את שמשון. להלן הצעה לטבלה מסכמת לעבודה משותפת בכיתה. התלמידים יקבלו טבלה משוכפלת זו ויעבדו לפיה. עם סיום הטבלה נשים לב כיצד תשובת שמשון מרמזת והולכת לקראת גילוי הסוד (תשובתו השלישית כבר רומזת בפירוש על שבע מחלפות ראשו).

אחרית שמשון

‎1. הפלישתים יכלו הפעם להרוג את שמשון אך אינם עושים כן. מדוע? ראה המשך.

‎2. היש כוח בשערות? (ראה הסברים שהבאנו לעיל ונוסיף עוד, שיתכן שהפעם קיבל על עצמו נזירות מרצונו, ולכן גם שב כוחו).

‎3. תיאור שמשון כטוחן בבית האסורים.

נבקש מהתלמידים "להתחפש" כפלישתי ולהתגנב לבית האסורים ולשוחח עם שמשון בשעותיו הקשות. תיאור "שמשון הגיבור" המובל בידי נער פלישתי (גודל ההשפלה והכאב, הרהורי תשובה ורצון הנקמה) הצעה לציור (ראה דפי העבודה).

‎4. תיאור החגיגה ושיר הניצחון של הפלישתים (יום דגון).

נעתיק את השיר על הלוח ונראה, כי אכן פחדו מאוד משמשון הישראלי, וניצחון על שמשון נחשב בעיניהם כניצחון גדול מאוד עד שייחסו אותו לאלוהיהם דגון.

‎5. הנקמה הגדולה, ככל שהיא אישית, כן היא גם לאומית.

‎6. שמשון המת חוזר אל אבותיו.

הפלישתים אינם מפריעים למשפחתו ולשבטו לקחת את שמשון המת ולהביאו לקבר אבות (ואולי אף שמחים להיפטר ממנו?).

המשפחה והשבט נותנים לו את כל הכבוד הראוי לשופט, שהחל להושיעם מן האויב הקשה ביותר בתקופת השופטים וגם לאחריה.

נסיים בהצעה לתלמידים, להשתתף בהלוויה של שמשון ולספר לנו על דברי ההספד, שהם שמעו שם (או להטיל על מספר ילדים לחבר את נאום ההספד).

עוד לסיום, נציע כאן גם הצעה לכיתה מתקדמת בשיטת שאילת השאלות.

ארבעה שלבים בהצעה

א) התלמידים יתבקשו לקרוא את הפרק בבית ולדעת את עיקר תוכנו של הפרק. המורה יבדוק אס אכן יודעים התלמידים את האירועים המתוארים. מכאן ואילן התלמידים הם הפעילים, והם האחראים ללמידתם. הכיתה תתחלק לקבוצות עבודה. כל חברי הקבוצה יעלו רעיונות ושאלות לבירור ולדיון. ראשי הקבוצות ירשמו את השאלות ויציגו אותן בפני הכיתה. ההצגה תיעשה בצורת סבב שאלות. כל קבוצה מציעה שאלה אחת חדשה, לפי התור, עד שנגמרות כל השאלות. השאלות תנוסחנה ותרשמנה על הלוח. להלן מקצת מן השאלות כפי שהציעו הקבוצות בכיתת הניסוי (בתיקוני נוסח).

‎1. מדוע עקר שמשון את שערי העיר עזה ונשא אותם עמו. מדוע לא הסתפק בבריחה מן העיר?

‎2. מדוע הולך שמשון שוב אל אשה פלישתית? וכי לא למד עדיין לקח?

‎3. מדוע מסכימה דלילה לשתף פעולה עם פלישתים ולבגוד בשמשון - האין היא אוהבת אותו כפי שהוא אוהב אותה?

‎4. כיצד לא הרגיש שמשון שדלילה משתפת פעולה עם הפלישתים?

‎5. כיצד מצליחה דלילה לגלות לבסוף את סוד כוחו של שמשון?

‎6. כיצד ידעה דלילה בפעם הרביעית ששמשון גילה לה הפעם את האמת,

‎7. איזה כוח יש בשערות? מדוע אין לבני אדם אחרים, המגדלים שיער, כוח כזה כמו לשמשון?

‎8. מדוע מעדיפים הפלישתים לנקר את עיני שמשון במקום להרוג אותו מיד?

‎9. מדוע מענישים הפלישתים את שמשון דווקא בניקור עיניים?

‎10. האם תכנן שמשון מראש את המעשה שהוא עשה? או שהיה זה רק רגע של חולשה ?

‎11.האם צדק שמשון במעשה האחרון שעשה? המותר לנהוג כך?

ב) הכיתה מתחלקת שוב לקבוצות. כל קבוצה תקבל על עצמה לחפש ולהציע פתרונות למספר שאלות כפי שיוחלט. כל הקבוצות תשתמשנה בכל הספרים העומדים לרשותן, וכן תעלינה הצעות "מקוריות" משלהן. המורה יסייע לקבוצות וידריך את התלמידים לעיון חוזר בכתובים ויכוונם למקורות שיוכנו כמובן מראש.

ג) השלב השלישי הוא שלב הדיווח. יש, כמובן, להרשות לתלמידים להציע הצעות פתרון לשאלה "השייכת" לקבוצה אחרת, אם יש להם מה לתרום לפתרון השאלה. המורה ישלים את התשובות ככל שיתבקש.

ד) השלב האחרון - לא הכרחי - הוא שלב של עבודות סיכום של ראשי הקבוצות. ראשי הקבוצות נפגשים ומכינים דף סיכום לכיתה כולה. הדף יכלול את כל השאלות העיקריות וכן את התשובות שנתקבלו. דף זה ישוכפל ויחולק לכל הכיתה וישמש אותם למטרות חזרה.

השיעור השישי - חזרה העשרה ומסרים

בגלל גודל היחידה וגודש הרעיונות, אנו מציעים, להקדיש שיעור נוסף לחזרה, להעשרה ולסיכום המסרים העיקריים שנלמדו ביחידה זו. לחזרה על הרעיונות, אנו מציעים, להשתמש בחומר מתוך דפי העבודה (אפשר להיעזר גס ברלב"ג ברשימת "התועלות המגיעות מזה הסיפור", מתועלת י"ב ואילך וכבחירת המורה). להלן הצעות חלקיות בניסוחים שונים (מתוך המאמרים שבביבליוגרפיה ולשם הדגמה בלבד). ‎1) אם רוצים שהנער יהיה נזיר אלוקים, הרי צריכים גם ההורים להתנהג בהתאם. ‎2) אף שהיה שמשון קדוש מרחם אמו ונקרא על שמו של הקב"ה, כל זה לא האיל לו כאשר גירה את יצר הרע שבו ולא קיים את הכתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" .

‎3) שמשון נלחם כל חייו בשתי מערכות : מערכה אחת שבה ניצח ומערכה שניה, מלחמת היצר, שבה הפסיד.

‎4) שמשון, למרות כשלונו, מגשים את מטרות ההשגחה והוא אינו אלא כלי שרת, שבו ובאמצעותו יתגלה הכוח האלוקי.

‎5) ההשגחה האלוקית מגשימה את כוונותיה ע"י כוחות שונים הגלומים באדם.

‎6) שמשון נמנה על השופטים המושיעים בזכות התשועה שהביא על ישראל, אף על פי שבחר בדרך זרה ומוזרה להושיע את ישראל.

‎7) נצטט כאן קטע מתוך ספרו של זקוביץ (עמ' ‎213), שנראה לנו כסיכום נאות לפרשת שמשון הסוערת[‎29]:

"שמשון נפל בידי הפלישתים לא מפני התערבות דגון אלוהיהם (כסברתם הם), לא מפני ערמתם של הסרנים, אלא מפני חולשתו הנפשית, שכתוצאה ממנה עבר על צו האלוקים, צו הנזירות. הוא פונה אל ה' בתפילה לעזרה. בכוח התפילה מצליח שמשון לגבור על הפלישתים בביתו של דגון. מכאן שלדגון אין כוח אפילו במקדשו שלו. הכל נעשה ברצונו של ה'. ולא רק דגון חסר כוח ; אף שמשון כן ; שמשון אינו גיבור מיתולוגי שכוחו בשערו. שערו אשר גולח הוא אות לכך שלא מילא אחר דיני הנזירות, ושערו המצמח הוא רמז לכך שעתה שב ודבק בחובתו". (ההדגשות שלי ש.פ.)

בסיום, חזרה משעשעת יותר, בחינת "לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי". אנו מציעים להלן לקיים משחק חזרה קבוצתי, המוכר וידוע בשם "זה הסוד שלנו" או "חפשו את הנעלם". להלן תיאור המשחק:

הכיתה כולה מתחלקת לקבוצות של שמונה תלמידים. כל קבוצה מתחלקת שוב לשתי קבוצות משנה של ארבעה תלמידים : קבוצה א וקבוצה ב. קבוצה א מציעה לקבוצה ב לגלות נעלם הקשור לחיי שמשון. הנעלם יכול להיות שם של אדם, מקום, אירוע או חפץ כלשהו. על קבוצה ב לגלות את הנעלם בעזרת שאלות המכוונות לגלות את הנעלם כמה שיותר מהר. מספר השאלות שמותר לשאול הוא מוגבל. (אפשר להגביל את הזמן במקום להגביל את מספר השאלות). תלמידי קבוצה א יענו על השאלות רק ב"כן" או "לא" לאחר חמישה-ששה נעלמים מתחלפות הקבוצות בתפקידים, וכעת קבוצה ב היא השואלת את קבוצה א. הקבוצה שפתרה יותר נעלמים - זכתה בתחרות, וכל הקבוצות חזרו בדרך לא משעממת על פרקי שמשון. המשחק ייערך בספרים פתוחים (או סגורים, אם רצונם בכך). לפני תחילת המשחק תיערך הדגמה והתלמידים ילמדו כיצד לשאול שאלות ולחסוך במספר השאלות (או בזמן העומד לרשותם). להלן דוגמאות אחדות של "סודות" :

‎1. הנער המחזיק ומוביל את שמשון העיוור.

‎2. שלושים סדינים.

‎3. עמודי מקדש דגון.

‎4. לפידים.

‎5. שבע צמות-מחלפות השער בראש שמשון.

‎6. לחי חמור.

‎7. הספר שסיפר את שמשון.

‎8. עין הקורא.

‎9. האנשים שניקרו את עיני שמשון.

‎10. הכסף שסרני הפלישתים משלמים לדלילה. ועוד כהנה וכהנה, הכל ביד הבקיאות והדמיון של המשתתפים

ביבליוגרפיה (חלקית)

‎1. מקורות חז"ל בתלמוד בבלי וירושלמי למסכת סוטה, ט'- י'.

‎2. מקורות חז"ל במדרשים: "במדבר רבה", פרשה י'. "ילקוט שמעוני", שופטים פרקים י"ג-ט"ז.

‎3. פרשני המקרא מימי הביניים. (שים לב במיוחד להוצאה החדשה של פירוש "כלי יקר", לפירושו על רמב"ן בבראשית מ"ט, טז -יח).

‎4. אליצור, יהודה - "המחצית השנייה של תקופת השופטים" וכן "ובעת ההיא פלשתים מושלים בישראל"; מתוך "דעת מקרא, ספר שופטים", בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ט, עמ' ‎19-16 ועמ' קל"ה-קל"ו.

‎5. אררט, ד"ר ניסן - "הקורא המודרני מול הסיפור המקראי - סיפורי שמשון", מתוך "בשדה חמד", בטאון מורי החמ"ד, ת"א תש"מ, עמ' ‎227-215.

‎6. בקר, מנחם - "פלישת הפלשתים לארץ ומאבקם עם ישראל", מתוך "שיחות במקרא", בהוצאת החברה לחקר המקרא ורשות השידור, בעריכת בנימין צביאלי, ירושלים תש"מ, עמ' ‎84 - 86.

‎7. גויטין, אליהו מנחם - "דמותו של שמשון עפ"י חז"ל", מתוך "שמעתין" מס' ‎52, בהוצאת איגוד מורים למקצועות קודש, ת"א, עמ' ‎24-7.

‎8. דותן, טרודה - "הפלשתים ותרבותם", בהוצאת מוסד ביאליק והחברה לחקירות א"י ועתיקותיה, רמת-גן תשכ"ז.

‎9. דסלר, הרב אליהו - "שמשון - גבורה שבקדושה", מתוך "מכתב מאליהו", כרך ב', בהוצאת תלמידי הרב, ירושלים תשמ"ב, עמ' ‎55 56-.

‎10. הימן, הרב אהרן - "תורה הכתובה והמסורה", מראה מקומות על כל פסוקי התנ"ך, בהוצאת דביר, ת"א תשל"ט.

‎11. הכהן, שמואל - "פרשת שמשון", מתוך "בשדה חמד", בטאון מורי החמ"ד, ת"א תשכ"ט, עמ' ‎417-414.

‎12. זיידל, ד"ר משה - "חידה וחלום במקרא", מתוך מעיינות ה' - מאסף לענייני חינוך והוראה, בהוצאת המחלקה לתרבות תורנית בגולה, ירושלים תשל"ח, עמ' ‎55 56-.

‎13. זקוביץ, יאיר - "חיי שמשון", שופטים י"ג-ט"ז, ניתוח ספרותי-ביקורתי, בהוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים תשמ"ב.

‎14. חמיאל, ד"ר חיים - "לידתו של שמשון", מתוך "מעייני מקרא", בהוצאת המחלקה לתרבות תורנית בגולה, ירושלים תשל"ט, עמ' ‎376 410-.

‎15. טרופר, מרדכי - "שמשון", מתוך "בשבילי המקרא וחז"ל", בהוצאת המחבר, ת"א תש"מ, עמ' ‎109 - 112.

‎16. יוסף, בן מתתיהו - מתוך "קדמוניות היהודים" כרך א', ספר חמישי, תירגם א.

שליט, בהוצאת מוסד ביאליק, ת"א ‎1976, עמ' ‎174-171.

‎17. יעקובסון, הרב יששכר - "המיוחד בדמות שמשון", מתוך "חזון המקרא" כרך א', בהוצאת סיני, ת"א תשכ)'ב, עמ' ‎360-353.

‎18. מזר, ב' - "עלייתם של הפלשתים" מתוך "הסטוריה צבאית של ארץ ישראל בימי המקרא", ערך יעקב ליוור, הוצאת מערכות משרד הביטחון, ת"א ‎1968, עמ' -‎124 131.

‎19. ספראי, עמוס - "סיור בעקבות שמשון", מתוך "בשדה חמד", בטאון מורי החמ"ד, ת"א תשמ"ו, עמ' ‎182-180.

‎20. קריב, אברהם - "מעז יצא מר", מתוך "שבעת עמודי התנ"ך", בהוצאת עם עובד, ת"א תשל"א, עמ' ‎74-67.

‎21. שטיינזלץ, הרב עדין - "שמשון הגיבור", מתוך "דמויות מן המקרא", בהוצאת האוניברסיטה המשודרת, משרד הבטחון, ת"א תש"מ, עמ' ‎227-215.

בתוך: מדריך למורה, תשל"ו, עמ' ‎99-116.

[‎2] ראה פירוש חז"ל על הפסוק "דן ידין עמו כאחד שבט ישראל", וכן פירוש השם שמשון (מס' סוטה י', ע"א) ועוד מדרשים. (כן ראה פירוש מלבי"ם על ההבדל בין מה ששמשון אומר לדלילה בפעמים הראשונות "והייתי כאחד האדם", לבין מה שהוא אומר: "והייתי ככל האדם". ואכן היה שמשון יחיד ומיוחד מכל הבחינות.

[‎3] לא אמרנו בכך שאין שמשון יודע או מעריך את החשיבות הלאומית והצבאית של מעשיו (ראה תפילתו בעת הצמא : "אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדולה הזאת"), אך המניעים של פעולותיו מוסברים על ידו כמניעים אישיים. הוא מבין, כנראה, שבעיני הפלישתים הוא בכל זאת מייצג גם מאבק לאומי, ולא רק אישי (ראה שירת הפלישתים בעת החגיגה).

[‎4] בניסוחים שונים כולם שואלים אותן השאלות. להלן, למשל, ניסוחו של זקוביץ בספרו: "חיי שמשון" (ראה ביבליוגרפיה): "כיצד מצאו סיפורי אהבים וסכסוכים אישיים אלה את דרכם למסכת הישועית של ה' לישראל?" ראה גם שאלות אברבנאל, להלן אחת מהן: "איך שמשון, בהיותו נזיר אלוקים מן הבטן ומתקדש מכל טומאה, איך בעל בת איש נכר?" ועוד שאלות ותמיהות לרוב.

[‎5] בסוף היחידה מביאים אנו מקצת מן הביבליוגרפיה העשירה על פרשת שמשון. נוסף לפרשנים וחוקרים למיניהם עסקו בשמשון גם בעלי היצירה החופשית. יצירות רבות נוצרו מתוך השראת דמותו של שמשון המקראית. היצירה החופשית (בשירה, בפרוזה, בציור ואף באמנות הקולנוע) מתאפיינת בחופש ההבעה של היוצרים, ואנו ממליצים להציץ בהם ולהתרשם מכל ה"שמשונים" השונים שנוצרו במשך הזמן. ראה גם הרומן של ז'בוטינסקי "שמשון", הדרמה של רמח"ל: "מעשה שמשון", מחרוזות שירים של לאה גולדברג -אהבת שמשון", בתוך "מוקדם ומאוחר" - מבחר שירים, הוצאת ספרית הפועלים, תל-אביב תשל"ג, ועוד.

[‎6] ראה מסכת סוטה ט', ע"ב ודף י', ע"א החל במשנה וכלה בדברי האמוראים שם.

[‎7] רוב המדרשים מרוכזים בבמדבר רבה על פרשת הסוטה והנזיר, וכן גם בבראשית רבה, פרשה צ"ה וב"ילקוט שמעוני". למורה המבקש להעמיק ידיעתו בפרשת שמשון, ולהכיר את כל מקורות חז"ל, אנו ממליצים לעיין בספרו של א' הימן, מראה מקומות לספרות חז"ל. בספר זה ימצא המורה את המקורות לפי סדר הפסוקים שבתנ"ך, כל פסוק ומקורותיו. הימן, אהרן. "תורה הכתובה והמסורה", מראה מקומות על כל פסוקי התנ"ך, הוצאת דביר, תל-אביב תשל"ט.

[‎8] נסתפק כאן ברמזי דברים אלה. הארות והערות נוספים יימצאו בהמשך השיעורים, ובדפי העבודה לתלמידים.

[‎9] רצוי מאוד שמרכז כזה ייבנה ע"י צוות מורים והמרכז יהיה מיועד לכל כיתות ה'-ו' שבמוסד. (קשה לדרוש ממורה בודד להקים מרכז כזה עם כל העבודה העיונית, הדידקטית והטכנית הקשורה בכך). [‎10] המורים שהתנסו בשיטת הג'יג'סו ימצאו עניין רב בבניית חומר הלימודים בפרשת שמשון בשיטה זו. השיטה המומלצת כאן היא ג'יג'סו ‎II. שיטה זו נועדה, בדרך כלל, להגדיל את אחריותו של התלמיד כלפי הלמידה, בזה שהוא נדרש להתמחות בתחום אחד מתוך החומר כולו וללמד את כל חברי הקבוצה. בג'יג'סו לומדים בל חברי הקבוצה לימוד ראשוני את החומר כולו, ורק אחר כך מתחלקים ל"קבוצות אם" ול"קבוצות מומחים". אפשר בקלות רבה להפוך את מרכז הלמידה המוצע להוראה בשיטה הנ"ל. הקטעים אמנם אינם עומדים ברשות עצמם והם קשורים כרונולוגית אלה באלה, ולכן יש לדאוג שהקשר הרצוף של האירועים יהיה ברור לכולם לפני שיתחילו לעבוד בקבוצות מומחים.

[‎11] פירוש פסיכולוגי זה, ניתן להמחיש גם לתלמידים בדוגמאות מחיי התלמידים עצמם. מדרש זה משמש את רוב הפרשנים בבואם להסביר את הצורך של שמשון להיות נזיר. נרחיב רעיון זה ונאמר ; שלשמשון אורבת סכנה מתמדת של היטמעות בתוך הפלישתים, לכן יתכן שהקב"ה הקדים לו תרופה למכה וקבע לו סייגים שיהיו לו כמגן לגבורתו הפיסית.

[‎12] לפנינו אם כן שתי מטרות; האחת מכוונת כלפי פנים - כלפי עצמו, והשניה כלפי החברה, שהחברה תפרש נכון את האירועים שעתידים להתרחש. [‎13] להלן קטע ממאמרו של קריב, "מעז יצא מר". זו דיעה מקורית ויחליט המורה אם כדאי להזכירה: "הנזיר, שהוא מוסד של קדושה, כוללת איסור גילוח השערות, כי אדם השומר על מראהו הטבעי מסוגל יותר להיות קרוב למקורו האלוקי. ושמשון נצטווה במיוחד לשמור על הדפוס שניתן לו מיד הבורא. בל ישנה מאומה בכלי אלוקי זה, ואזי לא יצלח עליו כל כלי משחית אנושי ויד אדם לא תוכל לו. מראהו הטבעי היה תנאי לכוחו העל-טבעי. כך נמצאה גבורתו תלויה בשערותיו". (ההדגשות שלי - ש.פ.).

[‎14] בין ההצעות שהציעו התלמידים הייתה גם זו, שהסיומת "ון" באה לרמוז שאכן האם התכוונה לומר שמש קטנה, כמו : "ילדון", וכד'. לפי אברבנאל יש במשמעות השם שמשון, גם שישמש את האלקים וכן שיהיה שממה גדולה לפלישתים. ויש שסוברים שאולי קראה לו בשם שמשון בגלל הקירבה לעיר בית שמש. [‎15] מעניינים הם הפירושים להיגד המיוחד הזה של "ותחל רוח ה' לפעמו" (עיין במדרשי חז"ל ובעקבותיהם בפרשני ימי הביניים). בכיתה מתקדמת נבקש מהתלמידים להציע הצעות לפירושים אפשריים להיגד זה, ואח"כ נביא בפניהם חלק מן הפירושים כלשונם (ראה בדפי העבודה). אפשר להתעכב גם על פירושים למלה " ותחל" - אלה שאינם מפרשים כפשוטו מלשון "התחלה", מסתמכים על כך, שכבר שמגר בן ענת היכה את הפלישתים, וכן עיין גם בפרק י', יא-יב. יש מפרשים שרוח ה' מפעמתו רק "מפעם לפעם", ולא בקביעות, כי שמשון עסק גם בדברים גופניים, ולכן אין "רוח ה'" יכולה להיות אצלו בקביעות. ואכן, בכל פרשת שמשון מצאנו רק ארבע פעמים שנאמר בפירוש, שרוח ה' שרתה עליו. במקומנו נאמר: " ותחל רוח ה' לפעמו", ועח- שלח‎2 פעמים נאמר: "ותצלח עליו רוח ה'" (י"ד, ו; י"ד, יט; ט"ו, יד).

נקרא לתלמידינו את המדרש מויקרא רבה, פר' ח': "שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג". [פירוש: כפעמון שמצלצל ופוסק, מצלצל ופוסק ; כך הייתה שכינה שורה עליו ומסתלקת לסירוגין], רצוי להמחיש בפעמון ! לא קשה להבחין ולהבין מתי ומדוע אין רוח ה' מפעמתו. למשל, במעשה השועלים או בלחי החמור. [‎16] עיין בגמרא סוטה ט', ע"ב ובדברי מהרש"א על הגמרא בד"ה "איני" וכו' (המהרש"א מסביר את המשמעות של "כי אזל מיהא בתר ישרותיה אזל").

אין ספק שתתעורר גם שאלת נשיאת נשים פלישתיות בכלל. להלן נביא שתי גישות עקרוניות, והמורה יכריע לכאן או לכאן, ויגבש עמדה זו בשיעורו (בכיתה מתקדמת אפשר להביא את שתי הגישות, ונאפשר לתלמידים להצטרף לאחת הדיעות ולהיתלות באילן גדול).

רלב"ג מצדד בדיעה ששמשון גייר את הנשים הפלישתיות בטרם נשא אותן, "כי חלילה למי שהוא שופט שיתגאל בבנות הפלישתים ויהיה עובר על מה שהזהירה התורה מלהתחתן בם, "וכל שכן הוא שהיה נזיר אלוקים" (רלב"ג י"ד, ב).

רד"ק בפתיחה לפרשת שמשון (י"ג, ד) טוען גם הוא, שלא יתכן שלא גייר אותן כלל, אלא שעיקר חטאו היה שהוא לקח אותן לתאוותו.

מהרש"א ואחרים מנסים לתרץ את הקושי המתעורר מדרך פרשנות זו, שהרי לפי דברי ההורים משמע בהדיא שלא גוירו "...כ' אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים". הם מתרצים שאלה זו באמרם שההורים סבורים (וכך גם הפרשנים), שגם אם גייר אותם, עדיין נחשב הדבר לפסול גדול - ולכן אמרו ההורים מה שאמרו.

אברבנאל ואחרים חושבים, שהדברים כפשוטם של מקראות:

"ומצאנו פעמים רבות בסיפורי הנביאים שהיו עושים דברים אשר לא כדת, כדי שיצא מהם עבודת האל יתברך, כענין אליהו בהר הכרמל שעבר על דת להקריב בבמה והיתה להוראת שעה... ושמשון לא חשש מזה כלל (לקחת פלישתית) ולא אמר שיגייר אותה, אבל אמר לבד : "אותה קח לי כי היא ישרה בעיני" רצה לומר שלא חשש אל האיסור, אבל הלך לבד אחר מחמד עיניו". נצטט עוד את הרב דסלר, הכותב בין השאר: ".,.ולא טעה בזה כלל, הרי הותרו לו הנשים הנכריות כהוראת שעה, וכך הוא מפורש בכתוב: "כי מאת ה' היה הדבר" (ראה הקטע "על טעותו של שמשון" במאמרו). [‎17] נצטט בנידון קטע ממאמרו של קריב "מעז יצא מר" : "מה נפלאת היא אפיזודה זו של האריה והדבש במשמעותה, בסמליותה ! לפי פשוטם של דברים הרי הריגת האריה ורדיית הדבש רק נתנו חומר לחידה, והחידה גרמה להתנגשותו הראשונה של שמשון עם הפלישתים - אך לעומקו של דבר כבר הוכרעה פה דרכו של שמשון ולא עוד אלא שכבר מציצה בזה בבואת המעשים הבאים. ניצחונותיו של הכפיר העז בעמים על הפלישתים, וכשלונותיו באהבה ממקור פלישתי שסמלה הוא הדבש הטמא", ("מעז יצא מר"; עמ' ‎71). [18] מה יפות הן השורות של המשוררת לאה גולדברג: "...וילך, ופתרון חדש בחידה כתולעת בפרי האשה מתוקה מדבש והיצר עז מארי".

[‎19] כך כותב מלבי"ם : "והנה חידה זו היא דבר שמן הנמנע כלל שיגיד האדם, כי הרי לא נביאים המה שידעו שהוא הרג כפיר אריות, וששמה קננו עדת דבורים והולידו דבש ?" (שופטים י"ד, יא).

[‎20] יוסף בן מתתיהו ב"קדמוניות היהודים" אומר שהפלישתים נתנו לו שלהטים מרעים שלא כמקובל, "מפחד כוחו של שמשון, שיהיו לו חברים להלכה ושומרים עליו למעשה שלא יעלה דעתו לעורר איזו מהומה" (ברך א', ספר חמישי, עמ' ‎172).

[‎21] ראה ביבליוגרפיה. [‎22] נעקוב עם התלמידים אחר הפסוקים ונבליט כיצד מערב שמשון את הפלישתים כולם.

פסוק טו: "ויאמר (שמשון): אבאה אל אשתי החדרה ולא נתנו אביה לבוא".

פסוק ב: "ויאמר אביה: אמר אמרתי כי שנא שנאתה ואתננה למרעך". פסוק ג: "ויאמר להם שמשון: נקיתי הפעם מפלשתים כי עושה אני עמם רעה".

[‎23] יתכן בהחלט שחלק מן העם טרם הבין ש"מה' היא", בי העם לא היה בשל עדתן (ואפילו לא גדוד אחד) למלחמה גלויה בפלישתים. ולכן נראית לנו הטענה הזאת מבחינת שבט יהודה.

[‎24] אנו מציעים לא להכנס כלל לדין הלכתי בנידון, למרות שהוא רלוונטי, כי ההלכה מבארת לנו כיצד לנהוג במקרים כאלה.

[‎25] ואולי אין לו כוח כלל כנגד בני עמו(!).

[‎26] פסוק זה חוזר שוב בסוף פרשת חייו של שמשון, חז"ל מפרשים שהכתוב המוזכר בסוף הפרשה איננו מתייחס לתקופת חייו אלא לאחר מותו. השפעתו על הפלישתים נמשכה עוד עשרים שנה לאחר מותו. [‎27] אברבנאל ניסח את השאלה בכל חריפותה וזו לשונה: "איך הגיע גבול סכלות שמשון ושטותו, שהיה מספר לאשה זונה במה יאסר ובמה יסור כוחו; ואיך לא הבין בשאלת הדבר הזה מאיתו, שהפלישתים דרשו זאת ממנה ?"

[‎28] ראה בדף העבודה "מסקנות מפרשת שמשון". בדף זה מאפשרים אנו לתלמידים המסוגלים לכך להתמודד במקצת עם הבעיות שהעלינו כאן.

[‎29] הספר הוא ניתוח ספרותי-ביקורתי של פרקי שמשון. לא כל האמירות שבספר מתיישבות על דעתנו, וחזקה על המורה שגם הוא ידע לבור את הבר מן התבן של ביקורת המקרא.