‎1. המסגרת ההיסטורית : בבואנו ללמד על נס פורים מן הראוי, שנבהיר לתלמידי כתות ו'-ח' את הבסיס ההיסטורי של מעשה פורים, למען ידעו בבירור את זמנו בתוך דברי ימי ישראם. אפשר להסתייע ברשימה זו :

מלכי פרס בתקופה התנ"כית

א) כורש הראשון. בימיו - זרובבל בראש שבי הגולה. כבש את בבל בשנת ג' רכ"ב.

ב) כמביזס בן כורש.

ג) דריוש הראשון, חתן כורש. בימיו ניבאו חגי וזכריה: בנה את הבית השני ‎5 שנים הבנין נגמר בשנת ג' רמ"ד (‎22 שנה לאחר כיבוש בבל).

ד) אחשורוש בן דריוש של אסתר ומרדכי בימיו ניבא מלאכי. נס פורים קרה בשנת ג' רפ"ח (‎44 שנה אחר בנין הבית).

ה) ארתחששתא הגדול של עזרא ונחמיה. עלית עזרא לא"י בשנת ג' ש"ב.

מסקנה : נס פורים התרחש כשעמד הבית השני על תלו ‎44 שנה, דהיינו ‎66 שנה לאחר שיבת ציון. (שנת ג' פר"ח. וסימנך : ג' בפו"ר. שכן ג' פעמים כתוב פור במגילה).

‎2. פורים וחנוכה : כיון שעסקנו בחנוכה לפני כשלושה חדשים והגענו עתה לפורים - כדאי לעמוד בכיתות הגבוהות על היחס שבין שני המועדים הללו ולברר את השויון ואת השוני שביניהם.

פורים וחנוכה שוים זה לזה משתי בחינות - א) התקופה : שני הנסים נתרחשו בימי בית שני.

ב) חיוב המצוה : שני המועדים הם מצוה מדרבנן.

פורים וחנוכה שונים זה מזה מחמש בחינות : -

א) הזמן : נס פורים ונס חנוכה - איזה מהם קודם ? תשובות התלמידים על שאלה זו יוכיחו מן הסתם, שהבירור בענין זה אינו מיותר. שני ארגומנטים אפשר להעלות בכיתה : האחד - נס פורים ארע בתקופה הפרסית, ואילו נס חנוכה ארע בתקופה היוונית, שהיא מאוחרת אותר. השני - נס פורים יש לו ספר במקרא, ואילו נס חנוכה אין לו ספר במקרא. מפני מה ? - משום שבינתים נחתמו כתבי הקודש על-ידי עזרא הסופר וסיעתו. ואכן קדם נס פורים (ג' רפ"ח - ‎3288 לבריאה) לנס חנוכה (ג' תקצ"ז - ‎3597 לבריאה) ב‎311- שנה.

סימנים מנימוטכניים או שעשועי זכרון : ‎1) פור - נוטריקון : פורים - ראשון.

‎3) "איש יהודי היה" : "איש" - רמז למרדכי המכונה "איש ימיני", וגימטריא של איש= ‎311. "יהודי" - רמז ליהודה המכבי. וכתוב תחילה "איש" - ואחר כך "יהודי" - כלומר : נצחון מרדכי קדם ‎311 שנה לנצחון יהודה.

ב) המקום : נס פורים התרחש בגולה, ואילו נס חנוכה התרחש בא"י. ולכן לא תקנו לומר הלל בפורים, כי אין אומרים הלל על נס שבחו"ל.

ג) טיב הגזרות: המן הרשע גזר השמדה פיזית וחשב להביא כליה על הגוף היהודי, ואילו אנטיוכוס הרשע גזר שמד רוחני וחשב להביא כליה על הנפש היהודית. ולכן נקבעו ימי הפורים כימי משתה, שיש בהם הנאה לגוף. ואילו ימי החנוכה נקבעו כימי הלל ונרות, שאסור להשתמש באורם, שיש בהם הנאה לנפש.

כדאי אולי להשוות את גזירת השמדה של המן לזו של פרעה. פרעה לא גזר אלא על הבנים הילודים, ואילו על הבנות והנשים ועל הזקנים והנערים לא גזר. כי רצה לנצלם לעבודתו. אבל המן אמר "אין שווה להניחם" וביקש לעקור את הכל.

ואפשר שהיתה להמן האגגי במלחמתו בעם מרדכי, איש הימיני, כוונת נקם נגד מלחמת שאול בעמלק ובאגג. שמואל אמר אל שאול (שמ"א טו, ג) : "והמתה מאיש עד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור". והמן אמר להשמיד "מנער ועד זקן" (="איש"), טף (="מעולל ועד יונק") ונשים (= "אשה") ושללם לבוז (= "משור וער שה, מגמל ועד חמור").

ד) טיב הנס : בתקופת חנוכה היתה ישועת ה' ע"י נסים גלויים - נצחונות צבאיים בקרב. "מסירת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים". ואילו בתקופת פורים היתה ישועת ה' ע"י נסים נסתרים - "הפרת את עצתו וקלקלת את מחשבתו". ההשגחה העליונה פעלה באמצעות "מקרים טבעיים" - שרשרת מזימות אישיות, שנרקמו בחצרות ארמונו של מלך הפכפך - והביאה לחיסול חצר ולביטול הצרה.

דרך זו של השגחת ה' על עמו נקראת הסתרת פנים. ועל כך רמזו חז"ל בלשון המדרש (חולין, דף קלט, ב): אסתר מן התורה מנין? - "ואנכי הסתר אסתיר". הדברים בשלמותם כך הם בפרשת וילך (דברים לא, יז): "וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים והסתרתי פני מהם (ברש"י: כמו שאיני רואה בצרתם) - והיה לאכל, ומצאוהו רעות רבות וצרות. ואמר ביום ההוא : הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאונו הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה". רמב"ן : יסתיר עוד פנים מהם - לא כמסתיר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות - רק שיהיו בהסתר פני הגאולה.

נס חנוכה הוא, איפוא, דוגמא של גלוי פנים, של השגתה גלויה על ישראל ; ואילו נס פורים הוא דוגמא של הסתר פנים, ושל השגחה סמויה על ישראל.

ה) תוצאות הנס : נס פורים הציל את ישראל מגזירת המן והביא להם מנוחה. אך בחרות לא זכו. ברחבי מלכות פרס ישבו מעתה בשלווה כפופים לשלטון הפרסי. ואילו נס חנוכה הציל את ישראל מגזירות אנטיוכוס ועולה של יוון נפרק כליל מעליהם. הם זכו להרות מדינית "ותורה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים עד החורבן השני" (רמב"ם). הם חדלו אז להיות עבדי אנטיוכוס, בדומה לימי הפסח, שבו חדלו להיות עבדי פרעה.

ולפיכך קוראים חנוכה הלל כמו ברגלים, שנאמר בו "הללו עבדי ה"' - ולא עבדי פרעה, ולא עבדי אנטיוכוס, אבל בפורים אין קוראים הלל, שהרי עדיין עבדי אחשורוש היו.

טיב הנס - השגחה סמויה או השגחה גלויה, ותוצאות הנס - מנוחה או חרות, קשורים למקום התרחשות הנס - חו"ל או ארץ-ישראל. שכן בארצות הגלות ההשגחה חבויה ומסותרת ומתלבשת בהרבה שלוחים, הפועלים בלי ידיעת השליחות, ואחר כל נחשול של פורענות באה ארגעה ורווחה מסויימת. מה שאין כן כשישראל מכונסים בארצם. כאן פועלת עליהם השגחה גלויה וזרוע נטויה המביאה אותם לידי חרות ומלכות. כי זאת הארץ אשר ה' דורש אותה, תמיד עיני ה' אלקינו בה.

‎3. סיכום ההשוואה בין נס פורים ונס חנוכה יכול להעשות בצורה תמציתית בטבלה כגון זו :

‎1. הוראת מגילת אסתר - מצריכה עיון. גדולי המפרשים עסקו בפירושה, משמע שיש מה ללמוד ומה לפרש בה. לכאורה אין המגילה אלא ספר היסטוריוגרפי פשוט. אולם כיון שנכתבה ברוח הקודש עלינו לדלות ממנה ערכים גדולים לחינוך הדתי.

‎2. נתיבי ההשגחה העליונה : מגילה זו היא ספרה של כנסת ישראל המנותקת מארצה ונטולה מעמד אוטונומי. ואף על פי כן פקוחה העין העליונה על כבשה זו לקיימה בין שבעים זאבים. מתוך התבוננות במגילת אסתר נעמיד את תלמידינו על דרכיה המופלאות של ההשגחה - כיצד הכל מחושב לפי תכנית ומכוון אל תכלית.

‎3. ההשגחה במהלך הכולל : א) המשתאות המפוארים. שנערכו בארמון אחשורוש בשנת שלוש למלכו (פרק א'), קשורים למלחמות פנים וחוץ, שניצח בהן בשנתים הראשונות (עיין תו"י ליעבץ, ח"ג עמ' ‎116-114) - ולכאורה אינם מענייננו. אולם משתאות אלה הביאו להדחת ושתי מן המלוכה. וכך נסללה הדרך להמלכת אסתר כעבור ארבע שנים (פרק ב, טז). ומכאן צמחה קרן ישועה לצרת המן שנתגלעה לאחר חמש שנים נוספות (פרק ג, ז). הרי כאן התקשרות חוליות לשרשרת, הבאה ללמדנו כלל גדול : הקב"ה מקדים רפואה למכה. ראיה זו נותנת למאורעות משמעות יותר עמוקה. וכך גם מוסבר לנו לשם מה פרטה לנו המגילה את מנין השנים : בשנת שלוש למלכו, בשנת שבע למלכותו, בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש".

ב) המן האגגי לא היה הממציא של שנאת ישראל בתחילת ימי הבית השני. שיבת ציון קוממה אה שארית שבטי עמון, מואב, אדום וחוף הים והכותים נגד יהודה הצעירה. "צרי יהודה ובנימין" עשו נסיונות בלתי פוסקים "כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס ובמלכות אחשורוש ובימי ארתחששתא" (עזרא א, א-ז, מלאכי א, ג-ה) למנוע התפתחות יהודה ע"י תככים דיפלומטיים. עד שבא אותו רשע והרחיב את השנאה גם נגד היהודים היושבים בחו"ל ותכנן "פתרון סופי", שגם מדינת יהודה היתה כלולה בו.

הוא ליכד סביב תכניתנו את כל שונאי ישראל - "שונאיהם, אויביהם, מבקשי רעתם, חיל עם ומדינה הצרים אותם" (ביטויים המצויים במגילה. ועיין ברש"י ט, י).

ע"י מפלת המן ושלטון מרדכי ואסתר חוסלו כל חסידי "הפתרון הסופי" ; ויתרה מזו : הושמטה הקרקע מתחת החתרנות של שכני יהודה לתקופה מסויימת. עד שבא נחמיה בן חכליה וכלה את המלאכה כ"ח שנה אחר נס פורים.

נמצא שנס פורים הציל את מדינת יהודה המתחדשת ואיפשר לה המשך התבססות.

‎4. ההשגחה במהלך הפרטי : א) טבעי התבר, שאסתר הכשרה והצנועה נישאה לאחשורוש שלא ברצונה. "ותלקח אסתר" (ב, ח ; טז) - בחזקה, שלא נתנה מרדכי מדעתו. (המלבי"ם ובתרגום: באונסא. והשווה אצל שרה אמנו (בראשית יב, טו) : ותוקח האשה בית פרעה). ואף נסתה להתחמק : א) בהמנעה מלגלות את מוצאה, כדי שיאמרו, שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה (רש"י ב, י). ב) בהמנעה לבקש דבר מן התמרוקים, כדי שתתגנה עליו. טכסיסים אנושיים אלה נכשלו, למרות שמטרתם כשלעצמה כשרה ורצויה. משום שלא התאימו לתכניתו של הקב"ה. "כי לא מחשבותי - מחשבותיכם". מרדכי בודאי תמה והצטער על כך, עד שהבין את הדבר בבוא המועד : "מי יודע, שמא לא הגעת למלכות, אלא בעבור העת הזאת, שתושיעי את ישראל" (אבן עזרא ד, יד).

ב) האפיזודה על הצלת חיי המלך בידי מרדכי מהתנקשות בגתן ותרש (סוף פרק ב)לכאורה ענין פרטי הוא לאנשים הנוגעים בדבר. אולם בתכנית הקב"ה היה מקרה זה זרע לישועה גדולה, שגמלה לאחר זמן רב (פרק ו). ומדוע לא זכה מרדכי מיד לגמול הראוי ? - "היה בהשגחת ה', שלא שילם לו המלך שכרו תיכף, רק כתבו בספר לזכרון, כדי שיעמוד למרדכי לישועה ליום פקודה. והיה בזה השגחה פרטית, שלא נכתב בספר דבה"י הכולל (= בספר הרשמי, הנזכר בפרק י, ב), רק נכתב בספר דברי הימים המיוחד למלך (= יומנו הפרטי), שלא השיג אותו המן, וגם שנכתב לפני המלך, היינו בפניו, שאם לא כן היה נקל שהסופר יזייף ויגרע בו דבר". (מלבי"ם ב, כג. ועיין בקיצור אלשיך לפרק ב, כא).

עלייתו של המן באה רק אחר "שנבראת רפואה זו להיות לתשועה לישראל. שהקב"ה בורא רפואה למכתן של ישראל קודם שיביא המכה עליהם" (רש"י ג, א).

‎5. סיכום ערכי אמונה : בכיתות הגבוהות כדאי, איפוא, להבליט ערכי אמונה אלה, של השגחה כללית והשגחה פרטית, מתוך עיון במגילה ובמפרשים ובמדרשי חז"ל:

‎6. שם שמים במגילה : במגילת אסתר לא נזכר שם שנים אפילו פעם אחת (וה"ה בשה"ש). לעומת זה נמצא השם המפורש מרומז בכמה מקומות. כגון : בר"ת כסדר -"יבוא המלך והמן היום" (ה, ד). בר"ת למפרע - "היא, וכל הנשים יתנו" (א, כ). בסופי תיבות כסדר - "כי כלתה אליו הרעה" (ז, ז). בס"ת למפרע - "זה איננו שוה לי" (ה, יג).

נס פורים הוא נס נסתר וההשגחה במגילה חבויה ומסותרת. לפיכך שם ה' במגילה אינו מפורש וגלוי אלא מסתתר וחבוי כיושב בסתר. וגם "המלך" מרמז פעמים רבות למלך העולם. כגון : בכלילה ההוא נדדה שנת המלך" - מלכו של עולם. "ככה יעשה לאיש, אשר המלך שבשמים חפץ ביקרו". (בדומה לשה"ש : כל שלמה הוא קודש - מלך שהשלום שלו). כוונת המדרשים הללו לומר, שהמלך שלמטה אינו אלא שליחו ועושה רצונו של המלך האמיתי ית"ש.

‎7. ערכי מוסר במגילה : א) יש להדגיש, שמלחמת היהודים נגד אויביהם בי"ג באדר ועוד : ניתנה להם רשות להשמיד את צריהם וגם טף ונשים וגם את שללם לבוז (ח, יא) - בהקבלה לרשות שניתנה תחילה לשונאי ישראל (ג, יג). אולם היהודים לא ניצלו את זכותם במלואה. הם פגעו במבקשי רעתם בלבד (ט, ב ; ו; טו) - ולא בנשים וטף. וגם בביזה לא שלחו את ידם (ט, י : טו ; טז) - "שהראו לכל, שלא נעשה לשם ממון" (רש"י ח, יא):

ב) מופלא הדבר, שיום מפלתו של המן לא צויין במגילה בכלל. ואכן, אותו יום - י"ז בניסן - אינו נחוג כיום המן. כי לא מפלת האויב היא לנו העיקר, אלא הצלת ישראל. וכאשר שניהם אינם חלים בתאריך אחד - יום הצלת ישראל הוא שנקבע ליום שמחה והודיה, ולא יום מפלת האויב. - "בנפול אויבך אל תשמח".

בתוך: בשדה חמד, ו' תשכ"ו, עמ' ‎307-311.