שלושים הימים שלפני ראש השנה נחשבים כימי הכנה נפשית לעורר את האדם לתשובה לקראת הימים הנוראים. מסורת זו עתיקת ימים היא:

"בראש חודש אלול עלה פשה להר-סיני לקבל לוחות אחרונים , וירד ביום הכיפורים , על כן קבעו חז"ל (חכמינו זכרונם לברכה) את ראש חודש אלול לתחילת זמן התשובה" .

("סדר הדורות" הרב יחיאל הלפרין , מינסק, רוסיה: המאה השבע-עשרה)

"מראש חודש אלול עד אחרי יום הכיפורים - הם ימי רצון . ואם בכל השנה , אלוהים מקבל תשובה מן השבים אליו, מכל מקום ימים אלה (‎40 הימים בין א' באלול עד יום הכיפורים , י' בתשרי) , טובים ומזומנים יותר , מהיותם ימי רחמים וימי רצון". (שולחן ערוך)

חודש אלול נחשב לחודש ה"טוב והמזומן" ביותר לבקשת סליחה ומחילה , כי לפי חשבון חז"ל שימש החודש הזה לחודש הסליחות , שהתפלל משה רבנו על חטא העגל (שמות ל"ב) :

ב-י"ז בתמוז - ירד משה מן ההר ושבר את הלוחות הראשונים

ב-י"ח בתמוז - שרף משה את העגל.

ב-י"ט בתמוז - חזר משה אל הר-סיני להתפלל ולבקש רחמים על חטא העגל .

בראש חודש אלול נאמר לו:

"ועלית בבוקר אל הר-סיני" (שמות ל"ד ב) , לקבל לוחות אחרונים , ועשה שם ארבעים יום נוספים, שנאמר :

"ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום וארבעים לילה - וישמע ה' אלי"

בא' באלול עלה בשלישית ושהה בהר ‎40 יום עד עשרה בתשרי (הוא יום כיפור) , ונתרצה הקב"ה לישראל ואמר למשה: "סלחתי", ומסר לו לוחות אחרונים.

בחודש אלול תוקעים בשופר מדי יום ביומו בתפילת שחרית ארבעה קולות: תקיעה , שברים , תרועה , תקיעה . תקיעות אלה (תקיעות רשות לעומת התקיעות של ראש-השנה שהן חובה) באות " לעורר את לב העם לתשובה" , כמו שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר, ועם לא יחרדו". (עמוס ג' -ו).

בשעות שלפני עלות השחר עוסקים באמירות "סליחות" , פיוטים של תפילה ותחנונים, רוויים הרהורי תשובה וגעגועים לגאולה רוחנית וחומרית .

באשר לאמירת סליחות יש ניגודי מנהגים בין קהילות ספרר לקהילות אשכנז. הספרדים נוהגים לומר סליחות מר"ח אלול ועד לראש-השנה, לעומתם נוהגות קהילות אשכנז לומר סליחות מיום א" שלפני ראש-השנה ועד יום הכיפורים .

להלן קטע קטן מאחד הפיוטים (שיר תפילה והודיה מתוך ספר הסליחות). בסליחה זו פונה המשורר לאדם ומזרזו לחזור בתשובה:

"בן-אדם, מה לך נרדם?

קום קרא בתחנונים,

שפוך שיחה , דרוש סליחה

מאדון האדונים.

רחץ וטהר (מן המעשים הרעים) ואל תאחר ,

בטרם ימים פונים,

ומהרה רוץ לעזרה

לפני שוכן מעונים (מרומים)".

המקובלים (אנשי הקבלה) דרשו על אלול "נוטריקון" (ראשי תיבות): אלול - אני לדודי ודודי לי (שיר השירים ו' ,ג' ) כלומר: אם אני אשוב להקב"ה - הקב"ה יקבלני וישוב אלי.

בקהילות ישראל שונות נהגו , ששמש העיר היה מחזר בבל העיר לפנות בוקר, להעיר את בני-ישראל לקום לאמירת סליחות, ובפיו הקריאה:

"ישראל עם קדושים

עורו נא, התעוררו נא, לעבודת הבורא"!.

בקהילות אחרות היה הש"ץ (שליח הציבור = אדם המתפלל לפני ה"עמוד" בתפילת ציבור) נוהג להכריז בבית הכנסת:

שובו בנים שובבים (ירמיהו ג' י"ד).

ערב ראש השנה משכימים לסליחות, שתיים-שלוש שעות אחר חצות לילה, והולכים לבית-הכנסת ומרבים בסליחות ובתחנונים יותר משאר כל הלילות. אותו לילה נקרא "ליל זכור הברית" , שבאותו לילה אנו מבקשים שיזכור לנו הקב"ה ברית אבות ויגן עלינו בזכותם (ש"י עגנון , "ימים נוראים") .

בערב ראש-השנה אין תוקעים בשופר , כדי להפריד בין התקיעות של חודש אלול, שאינן אלא מנהג , ובין התקיעות של יום ראש העונה שהן מצווה מן התורה.

בישראל נוהגים לעלות בחודש אלול בדרך אפרתה , להשתטח על קברה של רחל אמנו , ועל שאר קברי האבות בחברון .

מסיפורי העם

"פעם אחת, בראש חודש אלול, עמד הרב הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשוב בחלון. עבר ערל אחד מתקן נעליים ושאל אותו: וכי אין לך לתקן כלום ? מיד ישב אותו צדיק על הקרקע ובכה בכייה גדולה ואמר: אוי לי ואבוי לנפשי שיום הדין ממשמש ובא ועדיין לא תיקנתי את עצמי"

(ש"י עגנון, "ימים נוראים").

מושגים

פ י ו ט - שיר תפילה , הודיה , תחנונים והשתפכות נפש בסגנון מליצי .

המלה פיוט נגזרה מיוונית "פויאטאס" , שפירושה משורר כותב מליצות . ראשיתו של הפיוט הוא בארץ ישראל , במקום הדרשה המדרשית שהיו משמיעים בבתי-הכנסת אחרי חורבן-הבית .

יוסי בן יוסי (המאה החמישית אחרי חורבן בית-שני) נחשב לפייטן הראשון . את פיוטיו כללו בתפילות הימים הנוראים וכן בסדר העבודה של יום הכיפורים.

במאה השמינית-תשיעית נתפרסם ר' אלעזר הקליר , אף הוא פייטן בן ארץ-ישראל שנחשב בעיני הדורות הבאים לראש וראשון לפייטנים. הוא חיבר את רוב הפיוטים של יום א' דראש-השנה (בשעת חזרת הש"ץ) .

מארץ-ישראל הגיע הפיוט בימי-הביניים לספרד ואשכנז. בספרד נימנו עם מחברי הפיוטים המשוררים רן שלמה אבן-גבירול, ר' משה אבן-עזרא ור' יהודה הלוי ועם הפייטנים באשכנז נימנו ר" גרשום מאור הגולה , רש"י , רבנו תם ועוד . בתימן נתעשר אוצר הפיוט ביצירותיהם של רן שלום שבזי ואחרים.

תדריך למורה

‎1 . מוצא להקדיש שני שיעורים לשיחה ולסיכום על חודש אלול, שהוא חודש של חשבון-הנפש על כל המעשים הטובים והרעים , שאדם עשה במשך השנה .

‎2 . מוצע לנהל שיחה על מהותו של חודש אלול , ולשבץ בה את המלים הבאות: בית-כנסת; חשבון-נפש ; לסלוח, סליחה, סליחות; לרחם על, רחמים; להתפלל, תפילות; לתקוע, תקיעה; שופר ; תשובה, לשוב מן הדרך הרעה ;

יש להסתפק בהסברים בלבד ללא שינון ותרגול .

‎3 . מוצע להעמיד במרכז השיעור טכסט קל , שיחובר בידי המורה ושיומצא ללומדים, אם בדפים משוכפלים או מעל גבי הלוחש להלן דוגמאות של טכסטים.

א) חודש אלול הוא חודש של חשבון-נפש. בחודש זה מבקש כל אדם סליחה על המעשים הרעים, שעשה לחברו ולאלוהים.

האדם החוזר מן הדרך הרעה הוא חוזר בתשובה. בחודש אלול אומרים בבית-הכנסת תפילות מיוחדות בשם "סליחות" . את הסליחות אומרים בשעות הלילה או לפנות-בוקר , ואדם מיוחד (שמש) עובר מבית לבית וקורא לקום לסליחות. בחורש אלול שומעים כל בוקר , אחרי התפילה , את קולות השופר (תקיעות) . התקיעות בשופר מזכירות לנו , שאנחנו צריכים לחזור בתשובה.

ב) לילה. כל העיר עדיין ישנה. ברחובות חושך. גם בבתים אין אור . הנה שומעים צעדים ברחוב . מישהו מתקרב . זה השמש של בית-הכנסת . ביד הוא מחזיק מקל . הוא דופק במקל שלו על הדלתות והחלונות וקורא: "יהודים! סליחות! קומו לסליחות". מן הבתים יוצאים אנשים . הם הולכים לבית-הכנסת . שם הם מתפללים ומבקשים סליחה על המעשים הרעים שעשו במעוך השנה. לתפילות אלו קוראים "סליחות" . סליחות אומרים מראש חודש אלול ועד יום כיפור . (מתוך "חג ומועד", עמ' ‎16-15).

המורה יתאים את החומר לרמת הכיתה .

‎4 . בכיתת מתקדמים

מוצע לספר על ‎40 הימים , ששהה משה בשמים , וביקש רחמים על ישראל , שחטא בחטא העגל .

כן מוצעת שיחה על אחד הנושאים הבאים:

‎1) מדוע משמש חודש אלול כחודש הרחמים?

‎2) ההכנה לקראת הימים הנוראים .

‎3) יחסו של האדם לחברו ויחסו של האדם לה' .

‎4) מנהגי הסליחות בארצות שונות ובעדות שונות .

‎5. להלן, הצעה של מבנה שיעור:

(בכיתות מתחילים או בכיתות מתקדמים) .

המטרות

א. להקנות ללומד ידע על חשיבותו של חודש אלול כחודש הרחמים והתשובה .

ב להקנות ללומד ידע על מנהגי ישראל בחודש זה בעדות השונות .

מהלך השיעור

שיחה פותחת: עוד מעט תתחיל השנה החדשה; השנה מתחילה בימים הנוראים; עלינו להתכונן לקראת הימים האלה (המלים המשובצות: הימים הנוראים; להתכונן) .

שיחה מפתחת:

‎1 . רעיונות היסוד של הרחמים והסליחה.

א) כל אדם נוהג לעשות חשבון-נפש בסיום תקופה. על כן אנחנו עושים חשבון-נפש על המעשים , שעשינו במשך השנה ומבקשים סליחה על המעשים הרעים שעשינו (המלים המשובצות: חשבון-נפש , סליחה , תשובה , לרחם על , רחמים , לסלוח) .

ב) לא די לערוך חשבון-נפש ; אדם צריך להתחיל בדרך אשה , ולהוכיח למעשה , שהוא חזר בתשובה (המלים המשובצות: תשובה , לשוב מן הדרך הרעה) .

‎2 . המנהגים המבטאים רעיונות אלה הם: אמירת סליחות, תקיעת שופר. (המלים המשובצות: בית-כנסת , להתפלל , לתקוע , תקיעה , שופר , סליחות) . לאחר הסבר המנהגים ומטרותיהם, יש לעודד את הלומדים לספר על המנהגים הנהוגים בארצות מוצאם . אם הלומדים אינם יודעים , רצוי שהמורה יספר על כך .

קריאה: (אחר הטכסטים המוצעים או סיפור) .

א) לפני הקריאה יסביר המורה (לא יתרגל) את המלים ואת הצירופים המשובצים בטכסט .

ב) קריאה דמומה או קריאה קולית של המורה .

ג) שאלות לווידוא ההבנה.

ד) קריאה מסכמת של הלומדים.

כתיבה:

א) תשובות על שאלות.

ב) סיפור אישי.

(פעילויות אלה יכולות לשמש גם כשיעורי-בית) .

lef

"