ישיבת נתיב מאיר
ירושלים
בגשתנו לעסוק בסוגיא מקראית בכלל ובסוגיא מספר בראשית בפרט, עלינו לשנן לתלמידינו, לחזור שוב ושוב ולשנן, שאין מגמת התורה למסור לנו ספורי מעשה גרידא, או ללמדנו פרקי הסטוריה במשמעות המקובלת של הדברים,
דיו עיון שטחי במספר פרשיות בתורה להעמידנו על טעות זו. שכן מיד נווכח בחוסר פרופורציה מתמיה, בזה שמאריכה התורה בתאור אירוע מסויים ומדגישה בו פרטים ופרטי פרטים, שעה שמאידך דולגת היא על אירועים שהם נכבדים עד מאד בעיננו, ופעמים התעלמות זו מתיחסת לעשרות שנים בחיי אבות ומאות שנות עולם.
אם אמנם מגמת התורה לספר לנו תולדות אבות ולסקור לפנינו התפתחות עולם וחברה אנושית, כיצד נסביר את העובדה שמפגשנו הממשי עם אברהם אבינו - אב האמונה, אב עם ישראל ועמוד החסד בבריאה, הוא בהיותו כבן שבעים שנה (1). כיצד יובן שעל מסכת נפלאה של חייו עד לברית בין הבתרים לא נזכר בתורה כמעט דבר (2), ורק מפיהם של חכמינו ז"ל, שקבלו את הדברים במסורת מדור לדור ומפי נביאים שהיו בין אנשי כנסת הגדולה, למדים אנו: שבגיל שלש הכיר אברהם שיש מנהיג לבירה (3) : שפעל רבות בדור ההפלגה, ולחם במאמינים באלילים : שעמד בראש הלוחמים הבודדים נגד נמרוד. אבי הע"ז בדור ההוא וראשון למרידה במלכות שמים; ושהושלך לכבשן האש בצווי נמרוד בשל אמונתו בבורא אחד (4). היתכן שספר שמגמתו הסטורית יפסח על אירועים יסודיים מעין אלו?
ומה יודעים אנו על יצחק אבינו, האם את מסכת חייו כן אורגת לפנינו התורה ? הבה נתבונן בכתובים.
| הולדת יצחק, הימולו, משתה ביום הגמל אותו (5) | כ"ד חודש (6) |
| נסיון העקידה (7) | 37 שנה (8) |
| פגישת יצחק ורבקה ונשואיה לו (9) | 40 שנה (9) |
| תפלתו על עקרות רבקה, הולדת יעקב ועשו (10) | 60 שנה (10) |
| מות אברהם וקבורתו ע"י יצחק וישמאל (11) | 75 שנה (12) |
| יצחק בפלישתים, בגרר, בבאר שבע, ברית עם אבימלך (13) | 75 שנה(14) |
| ברכת יעקב ושלוחו לחרן על ידי יצחק (15) | 123 שנה (16) |
וכי לא פליאה היא מנקודת ראות הסטורית. שמלבד לידתו ומשתה היגמל אותו, לא מוסרת לנו התורה אלא קטעי עובדות על ששה אירועים מחייו בלבד, מהן חמש המתיחסות רק ל38- משנות חייו (37-75). על 37 שנותיו הראשונות אין התורה מגלה לנו דבר, אף שבהן גדל ועוצב יצחק אבינו - עמוד מידת הדין בעולם, יצחק העולה תמימה, המקדש שם שמים ומוכן למסור נפשו למען צווי הבורא. על 18 משנות חייו שלאחר ישיבתו בבאר שבע דולגת התורה כלאחר יד, מתעלמת היא לחלוטין מ57- שנות חייו האחרונות, ואף עובדת מותו אינה מוזכרת כל עיקר.
דומה שאת תולדותיו של יעקב אבינו יודעים אנו בפרוטרוט, אך גם כאן העיון השטחי בעכרנו.
מיום הולדתו מעבירה אותנו התורה ל"ויגדלו הנערים" המתיחס לגיל בר מצוה של יעקב (20). ויזד יעקב נזיד ומכירת הבכורה ארעו ביום מות אברהם, כדאיתא ברש"י שם. ויעקב אז בן ט"ו שנים (21). מכאן פוגשים אנו ביעקב אבינו עת זוכה הוא בברכת יצחק, וחשבון ערוך לפנינו שבשנת 63 לחייו איירינן (22), דומה שמיד יצא יעקב לבית לבן, ולכאורה מקרא מפורש הוא, אך גם כאן מעמידים אותנו חז"ל על טעותנו, ומוכיחים לנו שמשנתברך יעקב, נטמן י"ד שנים נוספות בבית מדרש של עבר, ורק לאחר מכן "וילך חרנה" (23).
לא נאריך באירועים שלאחר מכן; גם לא נרחיב את הדברים עד כמה לא יודעים אנו על חיי אדם הראשון ובניו: על חנוך, מתושלח, שם ועבר מצדיקי הדורות, אותם שם ועבר שבבית מדרשם למד יעקב אבינו תורה ואמונה (24), מעשה בראשית ומעשה מרכבה ; כיצד יוצאת התורה ידי חובתה במילים ספורות אודות נמרוד גדול מלכי עולם בכל הדורות ; כיצד נקטע לוט ונשכח שמו לאחר שתם תפקידו וחשיבותו מנקודת ראותה של התורה : ומה מצומצמים דבריה על עשו, ראש לממלכות הרשעה והטומאה עלי אדמות.
שמא סבורים אנו שתולדות שמים וארץ גלתה לנו תורה בסדרם וכהוויתם, מלמדנו רש"י שגם בזה טעות בידנו,
"בראשית ברא... ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו: בראשית בריית שמים וארץ והארץ היתה תהו ובהו... ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורות כך היה לו לכתוב: בראשונה ברא את השמים...
ואם תאמר להורות בא שאלו תחילה נבראו, ופירשו : בראשית הכל ברא אלו... אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו שהרי כתיב : ורוח אלקים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גלה המקרא בסידור הקודמים והמאוחרים כלום בריית המים מתי היתה. הא למדת שקדמו המים לארץ, ועוד שהשמים מאש ומים נבראו, על כרחך לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום.
דומה לנו שהדברים האמורים דיים להעמיד דומה לנו שהדברים האמורים דיים להעמידנו על טעותנו, אך נוסיף לסיכום שאם כה מקוטעים הם דברי תורה על תולדות האבות המהווים את הציר עליו סובב ספר בראשית, כשמאידך מפורטת ונשנית שיחת עבדי אבות (25), אין לנו אלא להסיק שלא המגמה הסיפורית והידע ההסטוריוגרפי קובעים ניסוחה ותכנה של תורה, מאחר שדברים אחרים יעד בורא עולם ללמדנו בתורתו.
"תורה", משמעותה הוראה, ואמנם כל כולה של תורה מורה אותנו מוסר ודרך ארץ, מצוות ואורח חיים, יסודות השקפה ואמונה.
"בראשית", כשמו כן הוא. כולו סובב על עניני ראשית - התחלות ויסודות. ספר זה מקיף יסודות בבריאה הרוחנית והחמרית, יסודות בתולדות עם ישראל בפרט ושאר העמים בכלל, יסודות בחיי אבות ואמהות תאומה, ושוב, יסודות דרך ארץ מוסר והשקפת עולם.
הרגיל להעמיק ולבחון פירושו של רש"י, ימצא שהקו המנחה הבולט בפירושו לספר בראשית בפרט, הוא למצוא מה באה התורה ללמדנו בכל קטע וקטע, ולא נזקק רש"י למדרש אגדה, אלא במקום שנעלם ממנו (26) החידוש ובחינת הראשית שבדברים לפי פשוטו או עומק פשוטו של מקרא. גדולי "פרשנים של רש"י לא זזה ידם מעיקרון ראשוני זה, וכך כהדגמה אם אפילו על דברי הכתוב : "ויעש אברהם משתה גדול ביום
הגמל את יצחק" (27) מביא רש"י דברי המדרש לפשוטו של מקרא : משתה גדול - שהיו שם גדולי הדור, שם ועבר ואבימלך (28). כה מוכרח הוא הפירוט לר' אליהו מזרחי המסביר: "דמאי נפקא מינה אם היו האוכלים שם רבים, או אם היו ימי המשתה רבים...".
דומה שהדגמת יסוד עקרי זה בגישתו של רש"י למקרא רק גורעת, שהרי לא יצאנו חובת הבנת דברי רש"י אף בפסוק אחד, אם לא עמדנו על כך שלמדנו רש"י מה באה התורה לחדש בפסוק הנדון.
רמב"ן טרח לסכם ולהגדיר השקפת יסוד זו. דיינו לעיין בקטע מהקדמתו לספר שמות, ממנו נהא למדים משמעותו של ספר בראשית בבית מדרשו של ענק פרשני זה.
"השלים הכתוב ספר בראשית שהוא ספר היצירה בחדוש העולם ויצירת כל נוצר ובמקרי האבות כולם שהם כעין יצירה לזרעם,
מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז
ןלהודיע כל העתיד לבוא להם...". במשפט קצר שרבים דוגמתו בספר, "גור-אריה", מדגיש גם מהר"ל יסוד ראשוני זה. "...דאין תרח חשוב כל כך לספר ממנו ענינו..." (29).
קדמוננו - יודעי תורה באמת, רק הם השכילו לראות את הראשית בכל סוגיא שבספר בראשית. את הוראת היסוד בכל קטע שבתורה : ואם אנו הורגלנו לקרוא ספר זה כספר סיפורי קליל ושוטף, אין זאת אלא ש"גרסתא דינקותא" בעכרנו, ושגם בנו דבק משהו מגישתם של פרשני וחוקרי מקרא מסויימים, ששטחיותם המבהילה וזלזולם בספר הספרים שלנו, כה ממחישים לנו את דברי חז"ל: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא" (30).
לו העמקנו בלימודנו תוך אמונה כי בתורה ה' עוסקים אנו היה ספרנו הופך לספר שהמוקשה בו רב על הברור, ולאו דוקא פרשת בראשית שבו. אמנם לו נזקקנו אז רק להגיוננו ולמסכת הקדמותנו האנושיות, לא היינו מוצאים ידינו ורגלינו בכתובים, וודאי שהיינו חוטאים כליל לאמת שבתורה המתגלת בעולמנו במישור הלימודי של ע' הפנים שבה (31).
רק מחקר התורה לאורה של פרשנות חכמינו ז"ל - אדריכלי מדע התורה ובעלי התחושה הדקה ביותר בכתובים - יעמידנו על האמת שבה, יחשוף בפנינו מרחב ועומק אין קץ של הגות ומחשבה, ואז נשכיל ונדע נכוחה שאין סוגיא, קטע או פסוק בתורה שאינו משרת נאמנה את מגמת היסוד האמורה, אף לפשוטו או עומק פשוטו של מקרא.
זכינו להוראתם של ראשונים, לפרשנותם של חכמינו ז"ל, שרק להם היו נהירים שבילי התורה, שרק בפניהם היו פרושים סודות מכמניה.
כי רק להם היתה ברורה הטרמינולוגיה של התורה במלוא משמעותה, מינוחיה השונים בכל עולם הפרד"ס בהם היא נדרשת. רק אוזנם מסוגלת היתה לקלוט את ה"סטיות" הדקיקות למיניהן החורגות ממסגרת הנורמה בניסוחה של תורה, ואשר אומרות דרשני. רק הם ידעו את הפונקציות השתות של עולם הפשט והדרש בתורה, יחסי הגומלין וההשלמה שביניהם, וכשבילי נהרדעא לשמואל, כן היו מורגלים במידות והכללים בהם התורה נדרשת על כל משמעותם ועמקם.
ולא בכדי הוא. הן קרובים היו הם לתקופת העבר, בידם היתה מסורת אבות ברורה ומדוייקת, והנחו אותם דברי נביאים שהיו בין אנשי כנסת הגדולה. הם קדשו עצמם בארבעים ושמונה קנינים שהתורה נקנית בהם (32), קניינים שרוממו אותם לדרגת רוח הקודש המקרבת את בעליה להשגת אמיתות התורה. הם היו ענקי רוח ואנשי אמת שיקשה לנו לצייר עצמת דרגתם המוסרית-אלקית, ומשום כך הטיבו להבין שאמנם דברה תורה בלשון בני אדם (33). אך לא במושגי בני אדם (34), אלא בהערכה ובמושגים של תורה שהם היושר והמוסר השלמים, ובהיות חז"ל קרובים למושגים אלו, השכילו רק הם, לתפוס ולהבין גדלותם מחד וחטאם מאידך של אבות האומה, נביאיה, מלכיה ושופטיה (35). אם נצרף לכל אלו בקיאותם והבנתם העצומה בכל מקצועות התורה, את עובדת היותם כבירי דעה, בינה והשכל, ואת מידת סיעתא דשמיא שלהם בכל דרך מלימודם, תהא מוכרחת אמונתנו שהסבריהם והוראתם בכתובים מהווה את האמת הבלעדית, ורק אלו יכולים להיות נר לרגלנו בגשתנו לעסוק בדברי אלקים חיים.
ועדיין לא יצאנו ידי חובה, אם לא נצטט קטעים משל הרמח"ל והמהר"ל מגדולי ההוראה, בסוגית אמונת חכמים הנדונה.
"עוד קבלו זכרונם לברכה, שכתובי התורה מלבד היותם רומזים גם על אותם הענינים שהם מגידים בסיפור, רומזים גם כן על ענינים אחרים, עתידים או עוברים; ועל כן יפרשום איש לפי דרכו על פי החוקים והכללים שהיו בידם וכבר היה אפשר שיטעה אחד בגין הדרושים האלה ; אך על זה טרחו ועמלו מסדרי הש"ס והמפרשים, אשר היו חכמים רשומים בדורותיהם, וקבצו כל המאמרים, ושקלום בחברת כל חבריהם, ואשר מצאום ראויים ומאומתים בדרכים שראוי להם להתאמת, סידרום במדרשיהם.
ומעתה הנה נתבאר לנו שכל הנמצא במדרשי ההגדות של התנאים והאמוראים - הנה כולם עניינים אמיתיים, כל ענין לפי דרכו, שכולם צורפו בכור מחקר המסדרים שזכרנו ונמצאו נאמנים, ועליהם אנו סומכים, שלא סידרו בספריהם אלא מה שחקרוהו ומצאוהו נאות, כל דבר לפי הדרך הראוי לו, והבן היטב" (36).
המהר"ל בספרו "באר הגולה" מלמדנו את הדברים הבאים :
"...והנה דברי חכמים הם לפי הדקדוק, והם דברים נגלים שהעמיקו מאוד לדקדק ולירד עד עומק הכתוב. ודבר זה נקרא מדרש חכמים, הם הדברים היוצאים מן עומק הכתוב. אבל פשוטו קיים עומד, שכן אמרו בפרק ב' דיבמות : אין מקרא יוצא מידי פשוטו. הרי שהם גילו לנו שאין לעקור הפשט כלל, אבל הוא נשאר, והדרש שדרשו בו הוא עומק הכתוב. למה הדבר דומה, לאילן אשר שרשו עומד בארץ מוציא ענפים ומוציא עוד פירות ועלין, והכל יוצא משורש אחד. וכן הפשט הוא שורש הכתוב, ומתפשט אחר כך לכמה דברים, שמסתעפים ומשתרגים ממנו כמה ענפים לכל צד...' (37).
לא באנו בזה לפטור סוגית פשט ודרש, שהנה רחבה ועמוקה כרחבה ועמקה של תורה, כי קובעת לה מקום כשלעצמה (38), ואילו אנו צטטנו קטע זה בשל היותו יתד להבנת שלמות התורה היוצאת מבית מדרשם של חז"ל.
ומשום שדברי אחרונים מפורטים ומפורשים פירוש יתר, נוסיף קטע מדברי החזון איש זצ"ל באגרותיו :
"ומשרשי האמונה, שכל הנאמר בגמרא, בין במשנה ובין בגמרא בין בהלכה ובין באגדה. הם הם הדברים שנתגלו לנו על ידי כח נבואי, שהוא כח נשיקה של השכל הנאצל עם השכל המורכב בגוף, בזמן שהנבואה היתה חזון נמצא.
רוח הקדש הוא שפע מהשכל הנאצל על השכל המורכב... אבל רוח הקדש היא יגיעת העיון ברב עמל ובמשנה מרץ, עד שמתוסף בו דעת ותבונה בלתי טבעי.
מיסודי האמונה המקובלת שרוח הקדש מטיבה להשיג את האמת שבתורה שנתנה בנבואה, בהיות שאיו התורה אמת-אפשרי, אלא אמת-חיובי, אמת קיים, ומבטחת את בעליה על אמיתת השגתו.
נרתעים אנחנו לשמוע הטלת ספק בדברי חז"ל בין בהלכה בין באגדה כשמועה של גידוף, והנוטה מזה הוא לפי קבלתנו ככופר בדברי חז"ל..." (39).
אמנם דברי חז"ל כשלעצמם מהווים עבורנו מסכת של כללים, וכבר חלקם וסדרם הרמח"ל במאמרו על ההגדות, אך בידנו דברי ראשונים ואחרונים, פרשנים שהיו קרובים להבנת דברי חכמינו ז"ל, והם אשר מסרו לנו את מפתחות הדעת לפענח דברי חז"ל.
ודא עקא, עלינו לשנן לעצמנו שכל עמלנו גם לאחר עיון מקיף בדברי חז"ל ומפרשיהם, הוא להבין חלקית העומק שבכתובים. מאחר והתורה הנה גלוי חכמתו יתברך, האומר שעלה בידו לאחר רוב עמל ויגיעה להבין דברי פסוק בשלמותם, אף אם לא כוון לכך, הרי אמר שכופר הוא בתורה מן השמיים, כי אם גבהו שמים מארץ, ודאי שנסתרת היא שלמות חכמתו יתברך מבינתו של בשר ודם (40), ולא כאן הוא המקום להאריך בכך.
בסיכום יאמר, אם נמסרה התורה בנבואה, ואם דברי אלקים היא, בהכרח שתהא התורה נפלאת מעמנו. לא יתכן שסיפורי דברים וסקר הסטורי גרידא לפנינו, כי אם עולמות של מדע ומחשבה. לאור דברי ראשונים נפתחים הדברים הסתומים, ואזי בכל מתגלית מסכת הכללים והיסודות שהם הם עיקרה של תורה. ברור איפוא שאירועים שהנם חשובים כשלעצמם, אין מקומם בתורה אם אין בהם בכדי להוסיף נדבך לשרשרת ההלדמות ולמסכת הראשית.
אמונת חכמים הנה יסוד הכרחי להבנת דברי תורה בכלל וספר בראשית בפרט, מאידך, הלומד תורה תוך העמקה בדברי חז"ל ומפרשיהם, בהכרח שיגיע לידי אמונת חכמים, שכן אז עומד הוא משתאה נוכח דיקות תפיסתם ובהירות הבנתם, והדברים מעידים על עצמם.
"דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד" (41), והמרגל בדבריהם יודע, כי פרשנות חז"ל בכתובים מהווה עבורנו את "המקרוסקופ הגרעיני" באמצעותו מבחינים לא רק באטומים המרכיבים את החומר, אף לא רק באלקטרונים הסובבים את הגרעין, אלא אף את חלקיקי היסוד ממנו בנוי הגרעין. המנסה להתעלם בלימוד תורה מדברי חז"ל, הריהו כעוסק כביכול בתורת החומר תוך התעלמות מחלטת ממבנה האטומים שבחומר.
סבורים אנו שבצד הלימוד הסדיר, בפרט כשעוסקים בספר בראשית, חובתם של המורים מקצוע לימודי ראשי זה, לעבד עם חניכיהם נושאים כלליים, כבר בכתות הראשונות של בתי הספר העל יסודיים. בלימוד זה יש לשלב : עיון מעמיק יחסי בספרות הפרשנית הקלאסית של המקרא (רש"י, רמב"ן, מלבי"ם, נצי"ב ועוד) ; פרקי מחשבה מתאימים ; נתוח פונקציות פשט ומדרש, תוך כדי הבלטת משמעות דברי חז"ל ביסוד ומקור בלעדי של כל פרשנינו. כאן המקום גם להעיר שלפרשנים המקובלים עלינו מדורי דורות, לא יכלה להיות אף הוא אמינא לגשת לעריכת פירוש לתורה, ולו גם בדרך הפשט, לפני שנהירים היו להם
דברי ושבילי חז"ל בספרות המדרשית הרחבה. (מכילתא, ספרא, ספרי, מדרש רבה, תנחומא, סדר עולם, משנה, ממרות בבלי וירושלמי ועוד ועוד).
מן המפורסמות אצלנו, ששעור בתורה שאינו תורם תרומה כל שהיא למסכת אמונת חכמים בקרב התלמידים, מלמד על התעלמותם של מורים ביודעים או שלא ביודעים מחלק מהותי של מקצועם, מאחר ואמונת חכמים מהווה חלק אינטגרלי של לימוד תורה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה ירדו כרוכים זה בזה, הן בחלק ההלכתי של התורה והן בחלק שאינו הלכתי, והכל באמצעות רועה אחד ניתן לנו (42).
בחומר הערוך בזה, נעשה נסיון קט להקיף מספר סוגיות העוסקות בנושאים מרכזיים שבספר בראשית, והקשורות לחלק ההשקפתי של התורה.
השתדלנו לא לחדור יתר על המידה לעומקם של דברים, וכן נמנענו מלהכנס לשיטות פרשניות שונות המנתחות את הפרשה מבחינות שונות, אלא צרפנו דברי פרשנים שדבריהם משלימים אלו את אלו, ומסבירים את הסוגיא באחת מבחינותיה. כל זאת נעשה תוך שימת לב להתאמת הדברים לרמתם וכושר ניתוחם של תלמידים בגיל האמור לעיל.
אנו תקווה כי סוגיות אלו תהוונה הדגמת מה ללימוד קצת מעמיק ומקיף בפרשה מקראית ; אנו גם סבורים שלאור זאת יומחשו ויובנו הנחיות היסוד, עליהן יחדנו והרחבנו הדיבור בדברי הקדמה אלו.
בחוברת הבאה יפורסם בע"ה נתוח סוגיה הדנה באחד מהנושאים המרכזיים של ספר בראשית, שיהא בה בכדי להדגים ולהסביר הנחיות היסוד עליהן יחדנו והרחבנו הדיבור בדברי הקדמה אלו.
הערות:
1) לפי סדר עולם שברית בין הבתרים קדמה חמש שנים ללך לך. ועיין "גור-אריה", שמות י"ב, מ', ד"ה ושלשים.
2) מלבד עובדת הולדתו ונשואיו, בראשית י"א, כ"ו-כט.
3) נדרים ל"ב, ע"א.
4) בראשית רבה, פרשה ל"ח, י"ט.
5) בראשית כ"א, א-ח.
6) רש"י שם.
7) בראשית כ"ב.
8) רש"י בראשית כ"ה, כ'.
9) בראשית כ"ד, ס"ב-ס"ז.
10) בראשית כ"ה, כ"א-כ"ו.
11) בראשית כ"ה, ט'-י"א.
12) עיין ספר הדורות.
13) בראשית כ"ו.
14) עיין ספר הדורות בשם ספר הישר.
15) בראשית כ"ז, כ"ח, א'--ה'.
16) רש"י שם כ"ז, ב'.
17) רש"י בראשית כ"ה, ל'.
18) רש"י בראשית ל"ו, ל"ג.
19) עיין ספר הדורות.
20) רש"י בראשית כ"ה, כ"ז.
21) עיין ספר הדורות.
22) רש"י בראשית כ"ה, ט'.
23) מגילה י"ז, ע"א.
24) רש"י בראשית כ"ה, כ"ז.
25) עיין בראשית רבה ס', י"א.
26) מוכחים הדברים מדברי רשב"ם בשם רש"י, בראשית ל"ז, ב'. וכן עיין רש"י בראשית א', ד' : ..אף בזה אנו צריכים לדבר אגדה", והשווה לרש"י בראשית ג', ח' : "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו".
27) בראשית כ"א, ח'.
28) בראשית רבה כ"ג, י"ד.
30) סוטה מ"ט ע"ב.
29) בראשית י"א לב, ד"ה ולמה.
31) אותיות דר"ע.
32) אבות ו', ו'.
33) ברכות ל"א.
34) עיין "מכתב מאליהו" א', מאמר : גדרי
חטאות ראשונים (161), ובפרט בהוכחתו שם ממעל עכן.
35) כהדגמה עיין שבת נ"ה-נ"ו : "כל האומר : ראובן חטא... בני עלי חטאו... בני שמואל חטאו... דוד חטא... שלמה חטא... אינו אלא טועה'. ועיין המאמר דלעיל ב"מכתב מאליהו", שהאריך להסביר זאת.
36) רמח"ל סוף מאמר על ההגהות בספר המאמרים.
37) קטע מסיום הבאר השלישי שבספר "באר הגולה" של המהר"ל, המהווה את הספר המקיף ביותר על מדרשי חז"ל.
38) עיין מאמרו המקיף של הרב י. קופרמן בנושא זה, "המעיין" תמוז תשכ"ד.
39) קובץ א' אגרת ט"ו.
40) עיין "תפארת ישראל" למהר"ל, פרק ס"ח.
41) קהלת י"ב, י"א.
42) תורת כהנים, ויקרא כ"ו, מ"ו, בניסוח אחר.
doc. no =0021895"