לזכר צפורה פריד

מורה - חברה

שנרה כבה בלא-עת

ניסן אררט

בהבנת המקרא ובהוראתו מניחים אנו כעיקרון: כל יתר וכל חסר בו, יש לחפש ("לדרוש") אחר משמעותה על מנת שיתיישב ("פשט") עיניינו. "יתר" מעין זה מהוות רשימות גניאולוגיות, הקבועות במהלכו של הסיפור המקראי ; ומהוות, משום-כך, גם בעייה דידקטית. - לטיפול באחת מהן תוקדש ההצעה הפרשנית-הדידקטית דלהלן.

מבחינת העניין נתונה רשימת "ואלה שמות בני ישראל ה ב א י ם מצרימה יעקב ובניו" (בראשית מ"ו, ‎27-8) סמוך לאחר שאושרה ליעקב ה י ר י ד ה (הארעית) מצריימה (מ"ו, ‎4-3) ; ועל-סף התיישבותם (הקבועה) של בני-ישראל במצרים (מ"ז, ‎27). זהו מצב-ביניים בו רואים אנו את בני-יעקב מתלהבים מן ההזמנה המכובדת ל בוא מצרימה (מ"ו, ‎7-5) - בלוא שנדע אם בדעתם לגור (מ"ז, ‎4), באורח-ארעי, או לישב, בקבוע, בארץ-מצרים (שם, ‎27.)[1]

אותה שעה מבקשת התורה לעצור בעד השתתפותנו בשמחה מוזרה זו. - בהביאה את רשימת "בני ישראל הבאים מצרימה", במקום זה דווקא, מתכוונת התורה להזכירנו על-שם מה נ ג ז ר על בני-יעקב (כפרטים) לעזוב את ארץ-כנען ולהתגורר בארץ-מצרים. רמיזות (על-דרך היתר והחסר), בגופה של הרשימה, יעוררו בנו זכרון החטאים "הארמיים" ו"הכנעניים", שנתפסו להם יעקב ובניו בארץ-כנען ; ושעל-מנת שייטהרו מפגמים אלה עליהם לעבור, עתה, את "כור ההיתוך" בארץ-מצרים. כאן (כפרטים וכשבטים) ייהפכו לעם אחד (שמות א' ‎4-1 ואילך), אשר בצאתו ממצרים (ולאחר קבלת התורה במדבר) י ב ו א "אל הארץ אשר נשבע ד' לאבתם לתת להם". (דברים ל"א, ‎7 ועוד).

כדי להבחין ברמיזות ; ולהזכר, באמצעותן, בחטאיהם של יעקב ובניו בארץ-כנען, מציעים אנו בזה את רשימת "בני ישראל הבאים מצרימה" ערוכה בהבלטה מכוונת, באופן הבא:

לימוד ב"דרך-פתרון-הבעיות" (בזוגות או בקבוצות) על-יסוד דף-עבודה שיציע את הרשימה

באופן המובא למעלה ; והדרך האחרת - לימוד באמצעות "מערכת-שקפים" (כמתואר להלן), שבבסיסה הרשימה ערוכה באופן המוצע לעיל.

יתרון הדרך הראשונה - בהיותה מאפשרת לתלמידים "לגלות" את שמוצע להלן באמצעות "מערכת-השקפים", בעבודתם-העצמית אפשר שיגלו התלמידים נקודות ועיניינים שהמורה לא נתן לבו אליהם. קיימת אפשרות נוספת : לפיה יבליט המורה - באמצעות צבעים - כמה מן התופעות המרכזיות בעת שהוא משכפל את דף-העבודה.

באמצעות "מערכת השקפים" מסוגל המורה להסב את תשומת-לב התלמידים לכל התופעות שמצא - אחת לאחת ובסדר-דברים הנראה לו כעדיף ; זה יתרון הדרך השניה, וזו גם מגבלתה ; חשיבת התלמידים מודרכת ומכוונת באפיק אחד בלבד.

להלן, בתמצית, הנקודות שנראה לנו להבליט (בכל אחת מן הדרכים המוצעות לעיל) כדי להגיע אל הרעיון המרכזי שניסחנו בפתח דברינו. כל רובד ב"מערכת השקפים" מציע צעד אחד, או צד אחד, בפיתוח הרעיון הכללי. המורה רשאי לערוך את הדברים בכל סדר הנראה לו.

רובד א'‎1 יבליט (במתיחת קו) את הכתובים:

ח. ואלה שמות בני ישראל (בירוק)

טו. אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם (בירוק)

יח. אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו (בירוק)

יט. ! בני רחל אשת יעקב

כב. אלה בני רחל אשר ילד ליעקב (בירוק)

כה. אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו (בירוק)

המסקנה : תזכורת להעדפת יעקב את בני רחל אשתו האהובה - סיבה ראשונה לכל "הגלגולים" עד שירדו, עתה, מצרימה.

רובד א'‎2 יבליט את הכתובים המובאים ברובד א'‎1 כדלקמן :

טו. אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם (בכחול)

לעומת :

כב. אלה בני רחל אשר ילד ליעקב ? (באדום)

בהשוואה אל הכתובים הבאים:

יח. אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו (בשחור)

כה. אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו (בשחור)

מסקנה : העדפת רחל, השנאה ללאה וריבוי הנשים - נתגלגלו בשל מעשי יעקב אצל לבן הרמאי בפדן ארם.

רובד ב'‎1 יבליט את הכתובים הבאים:

טו. כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלוש. (בירוק)

יח. שש עשרה נפש (בירוק)

כב. כל נפש ארבע עשר (בירוק)

כה. כל נפש שבעה (בירוק)

התלמידים יבדקו את הסיכומים הללו ברושמם, בטבלה, בטור השמאלי, תחת הכותרת "בני ישראל", את סך בני יעקב ונכדיו אחד לאחר כלהלן : ובני ראובן - ‎5 ; ובני שמעון - ‎7; ובני לוי ‎4-; ובני יהודה‎6- (כולל ער ואונן!); ובני פרץ‎2-; ובני יששכר- ‎5; ובני זבולון - ‎4. סך כל בני לאה (ללא דינה !) - ‎33. (דינה תצוין : ‎1 - באדום) ובני גד

- ‎8 ; ובני אשר (כולל שרח !) ,- ‎6 ; ובני בריעה - ‎2. סך כל בני זלפה (כולל שרח !) - ‎16.

בני יוסף (בארץ מצרים !) - ‎3; ובני בנימין - ‎11. סך כל בני רחל (כולל יוסף ובניו שבמצרים!) - ‎14.

ובני דן - ‎2; ובני נפתלי - ‎5. סך כל בני בלהה - ‎7.

רובד ב/‎2 יבליט את הכתובים הבאים:

כו. כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו (באדום)

כל נפש ששים ושש

כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בירוק)

התלמידים ישימו לב, כי רק לאחר שייציינו בטבלה (בטור הימני) תחת הכותרת "יעקב ובניו" : ‎2 - (באדום) ליד "וימת ער וחונן" ; ‎1 + ליד "ואת דינה בתו" ; ‎3 - (באדום) ליד "ויולד ליוסף בארץ מצרים", - יגיע סך-כל יוצאי-ירך יעקב-האיש (הנמצאים בחיים ויורדים מצרימה) ל‎66- (באדום). אולם בסך נפשות "בית-יעקב" (=העם : "בני-ישראל הבאים מצרימה") - ‎70 (בירוק) נפש (לא כולל דינה !).

רובד ג'‎1 יבליט את הכתובים הבאים :

טו. אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם

ואת דינה בתו (באדום!)

כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש

יז. בני אשר ימנה וישוה וישוי ובריעה (בשחור)

ושרח אחותם (בשחור)

ובני בריעה חבר ומלכיאל

יח. אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו

ותלד אה אלה ליעקב שש עשרה נפש

רובד ג'‎2 יבליט ברובד ג'‎1 את הכתובים :

(אפשר באמצעות רובד א'‎1)

טו. אלה בני לאה

שלשים ושלש

יח. אלה בני זלפה

שש עשרה נפש

מסקנה (משותפת לרבדים ב+ג) : התורה מגלה דעתה ה ש ל י ל י ת אודות יציאת דינה וכל הפרשה שנשתלשלה הימנה, דינה לא תבוא במספר "בני-ישראל" (לעומת שרח !). היא נזכרת, באגב, כיוצאת ירך-יעקב היורדת מצרימה (ולא יותר).

רובד ד'‎1 יבליט את הכתובים הבאים :

ח. יעקב ובניו בכר יעקב (באדום)

ט. ובני ראובן חנוך ופלוא וחצרן וכרמי

י. ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן-הכנענית (באדום)

יא. ובני לוי גרשון קהת ומררי

יב. ובני יהודה ער ואונן ושלה ופרץ וזרח

וימת ער ואונן בארץ כנען (באדום)

ויהיו בני פרץ חצרן וחמול

מסקנה : ההערות הנוספות רומזות למעשי בני-יעקב, שאין דעת התורה נוחה מהם משום נטייתם למעשי-הכנעני : ראובן בכור יעקב "וישכב את בלהה. פלגש אביו" (בראשית, ל"ה, ‎22;[2] ער ואונן בני "בת איש כנעני ושמו שוע" (שם, ל"ח, ‎2) - הרעים בעיני ד' (שם, ‎7, 10) ; ושמעון שנשא אשה כנענית - רומז (לפי המדרש)[‎3] לנערה שנטל מן הביזה שבזז את שלם, עיר שכם, עם אחיו לוי (בעקבות פרשת דינה).

רובד ד'‎2 חוזר מוסיף ומבליט את הכתוב :

(אפשר באמצעות ג'‎1)

טו. ואת דינה בתו (באדום)

מסקנה: פרשת דינה[‎4] קשורה במעשה שמעון (ולוי) ;[‎5] ודומה, בעיניינה, למעשי ראובן.

ער ואונן - העומדים בסתירה לדרכם של בני אברהם (שם, י"ח, ‎19--18). - - - אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו".

רובד ה'‎1 יבליט את הכתובים הבאים:

ט. ובני ראובן (בירוק)

י. ובני שמעון (")

יא. ובני לוי (")

יב. ובני יהודה (")

יג. ובני יששכר (")

יד. ובני זבולון (")

טז. ובני גד (")

יז. ובני אשר (")

כ. ______ ויולד ליוסף בארץ מצרים (באדום)

אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן אן

כא. ובני בנימין (בירוק)

כג. ובני דן (בירוק)

כד. ובני נפתלי (")

כז. ובני יוסף אשר ילד לו במצרים (באדום)

מסקנה : תזכורת להעדפת יעקב את יוסף (פעמיים ברשימה ! ויחיד בהערות על מקום הולדת בניו) - העדפה שהביאה לגלגולו מצרימה.

רובד ה'‎2 יבליט את הכתוב :

כ. בארץ מצרים (בשחור)

אשר ילדה לו אסנת בת-פוטי פרע כהן אן (בשחור)

כז. במצרים (בשחור)

רומז לשכחת יוסף את בית אביו וכוונתו להשתקע במצרים (שם מ"א, ‎52-51) : "- -- - כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי - - - כי הפרני אלקים בארץ עניי". - מי יודע מה היה סופו, אלמלא זימנה ההשגחה העליונה את אחיו (שם פרק מ"ב) וכל שנתגלגל בסיבה זו.

מכאן המסקנה הסופית : ירידת יעקב ובניו מצרימה לא באה אלא כדי לקיים האמור בברית בין הבתרים (שם ט"ו, ‎13) "ידע תדע כי ג ר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגו'". - "ודור רביעי י ש ו ב ו הנה כי לא שלם עוד האמרי עד הנה" (שם, ‎16).

על תהליך זה של בני-ישראל, בעבדות מצרים, מוסר ספר שמות - הפותח אף הוא (א', ו‎4-) ב"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו: ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולון ובנימין דן ונפתלי גד ואשר" - ללא כל הערה רומזת לעברם. להוציא ההערה הבאה (שם, ‎5) : "ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש - ויוסף היה במצרים" - רומז לאשליה שהיתה לבני-יעקב ברדתם מצרים. אשליה שנתנפצה כאשר (פסוק ‎8) "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" ובהמשך (פסוק ‎13) "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך".

לימוד פרק מ"ו באופן שהצענו משמש, איפוא, חזרה על לימוד חלקו השני של ספר בראשית (מתולדות ועד ויחי) ומכין אותנו לקראת לימוד חלקו הראשון של ספר שמות (משמות ועד יתרו).

כעבודת-בית רשאי המורה להציע לתלמידים את פתרון הרובד הבא :

רובד ו'‎1 יבליט את הכתובים הבאים

(על גבי רובד א'‎1)

כב. אלה בני רחל אשר ילד ליעקב (בשחור)

כז. ובני יוסף אשר ילד לו במצרים (באדום)

השאלה : מה משמעות ההקבלה הסגנונית המיוחדת ? ומה המסקנה הפרשנית הנובעת ממנה ?

רובד ו'‎2 יבליט את הכתוב הבא :

כו. כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו

מלבד נשי בני-יעקב כל נפש ששים ושש (בירוק)

השאלה : מה משמעות הערה זו ? והיש משמעות למיקומה ?

כיצד תתקין את מערכת השקפים המוצעת ?

‎1. צלם את "דף-העבודה" (פרק מ"ו בצורה הערוכה לעיל) על-גבי שקף.

‎2. הדבק את השקף מאחורי מסגרת קרטון .

‎3. הדבק שני שקפים חלקים על-גבי שולי ימין המסגרת. השקף העליון (רובד א'‎2) בולט קמעה, שמאלה מהשקף התחתון (רובד א'‎1). כך יווצר ציר לרובד העליון.

‎4. בצורה דומה הדבק שני שקפים למעלה: רובד ב'‎1 +"ב'‎2, שנים בשוליים השמאליים: רובד ג'‎1 (רובד ג'‎2 שווה לרובד א'‎1 הנתון בשוליים הימניים ; ואפשר להניחו על-גבי רובד ג',‎1) + רובד ד'‎1 (רובד ד'‎2 שווה לרובד ג'‎1 הנתון מתחתיו) ; ושלשה רבדים למטה : רובד ה'‎1 + ה'‎2 + רובד עבודת-הבית ו'.

‎5. הדבק בשולי הרבדים פתקיות לציון מספר הרובד (מפנים ומאחור) - להקל עליך בעת

ההצגה באמצעות הוויוגרף (מטול-עילי).

‎6. הקפד לערוך את הרבדים כך שיהיו במרכז המסגרת ; ולא יפריעו, בציריהם, האחד לשני.

בדרך, זו "יסגרו" הרבדים כולם, בסופו של דבר, זה על גבי זה, למערכת-אחת.

‎7. השתמש בצבעים פרמננטיים (בלתי-נמחקים). אם טעית - אפשר למחוק באמצעות

ספירט (כוהל).

כשתסיים מלאכתך תראה עד כמה מערכת-השקפים "מאירת-עיניים". וההשקעה שהשקעת - משתלמת. אפשר בעקבות הצעה זו תתעורר בך היוזמה לנסות כוחך ביחידת הוראה אחרת. יישר כוחך !

[‎1] משמעות זו של הפעלים: לבוא (בסתם -- בלא גילוי דעת לשם-מה) לגור (באורח זמני --כגר), לישב (באורח קבוע - להשתקע כתושב) -- ברורה, בלשון הכתובים, בפתח מגילת רות : "ויהי רעב בארץ. וילך איש מבית לחם יהודה (על מנת) ל ג ו ר (באורח זמני : עד שיחלוף הרעב), בשדי מואב, הוא ואשתו ושני בניו - - - ויבא ו שדי-מואב ויהיו שם (אינך יודע אם שינו דעתם : ואם נתיישבו מרצונם או על כרחם - בשל מסבות הדברים :) וימת אלימלך איש נעמי, ותשאר (ודאי על כרחה) היא ושני בניה. (ברם הללו כאשר) וישאו להם נשים מאביות, שם האחת ערפה ושם השנית רות, (גילו דעתם, כי בכוונתם להשתקע במואב:) ו י ש ב ו שם כעשר שנים. (אולם, נעמי, כאשר) וימתו גם שניהם, מחלון וכליון, ותשאר האשה (חופשיה מהתחייבותה כלפי) משני ילדיה ומאישה - ותקם (מרצונה) היא וכלותיה ו ת ש ב משדי מואב (פעולה הפוכה למעשי אישה ובניו) - - - ו ת צ א מן המקום אשר ה י ת ה שמה (אפשר על-כרחה : מתוך חובה לאישה ובניה), ושתי כלותיה עמה, ותלכנה בדרך לש ו ב אל ארץ יהודה".

[‎2] ראובן "פחז כמים" (בר' מ"ט, ‎4).

[‎3] ראה לוי גינצבורג, אגדות היהודים, חלק ב' עמ' ‎134.

[‎4] ראה, שם, עמ' ‎131.

[‎5] ראה, שם, עמ' ‎134; וראה בראשית מ"ט ‎6-5.

doc. no =0021672"